מעולם לא הרגשתי יותר מחוברת לעצמי כמו שאני עכשיו.
כל ה"אני" שבעברי כיבו, אתה מטפח. אני מוצאת את עצמי כל הזמן נוגעת, מתנשנשת, נפתחת, מכילה וכל הזמן רעבה לעוד.
מרגישה.
אני מרגישה כל כך הרבה שאני מרגישה שאני נוזלת מכל הכיוונים.
אתה מזין אותי בי. אתה מתזכר אותי בכל מה שאהבתי בעצמי וגווע.
אתה נותן לי את החופש להיות גאה במי שאני. מתעקש שאבין כמה אני מיוחדת, ולא רק במלל כתוב או רק במילים שנאמרות. במעשים.
אתה דואג שגם כל מי שמסביבנו ידע זאת.
אתה מסמיק אותי ובאותה נשימה אתה מעלה אותי אל פני השטח שוב. את כל ה"אני", שהיה קבור ומדוכא כל כך הרבה זמן.
אני מרגישה שאני שופעת רגש, אולי יותר מדי. מלאה בכל כך הרבה רגש שבא לי לצרוח.
תמיד אמרתי שלכל דבר יש זמן. לרגשות לוקח זמן להתפתח, להפתח לוקח ככה וככה חודשים, ולא מדברים על אהבה או עתיד לפני שעבר ככה וככה זמן.
פתאום... זה אחרת.
אני קורנת.
פתאום אני רוצה לצווח מאושר.
פתאום אני לא רוצה רגע בלי, גם לא שאתה הולך לעבודה. לבוא איתך, להחזיק לך את היד בשתיקה שאנחנו נוסעים, כי אנחנו לא באמת צריכים כבר לדבר כל הזמן.
מספיק שאני עושה צליל אחד ואתה כבר עונה לי לעניין.
צליל.
מדהים, כבר אמרתי?
אתה כל הזמן מדבר על כמה שאני מיוחדת בעינייך, כמה שאני מתאימה לך בול, כמו כפפה ליד.
כמו הזין שלך בתוכי. כמה צפוף, ככה מענג.
ואני? אני רוצה צפוף יותר. קרוב יותר. הכל מענג אותי איתך, אפילו סתם לשבת לאכול ארוחת בוקר. פתאום אני תופסת את עצמי בוהה בך כמו ילדה מפגרת שוב ושוב.
פתאום אני לוחשת מילות אהבה.
אני רוצה להסביר הכל, כל מה שעובר לי בראש, אבל זה כל כך הרבה שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.
אז אני כותבת לך, כל פעם קצת. שתדע, שלא רק אני מיוחדת.
אם אני כל כך מיוחדת כמו שאתה טוען בתוקף, אז אתה מיוחד לא פחות, אתה מבין את זה כבר? אם כל מגע שלי מטריף אותך וכל מבט ננעץ לך בלב, אז זה אותו הדבר הפוך.
אתה גבר שלא חשבתי שקיים, גם רך, גם קשה, גם מתעלל, גם מפנק, גם בועל, גם עושה אהבה, גם מקבל, גם תומך, גם פתוח, גם אמיתי, גם כנה.... גם גם גם וגם.
אתה מפרגן, אתה מכיל, אתה אוהב ללא גבול, אתה מקבל ללא תנאים.
אתה מוכן להקשיב, אתה מוכן להתגמש שצריך, אתה גם יודע בדיוק מתי אני דוחפת את הגבול ומתי אני סתם רוקדת על הקצה בשביל לעורר אותך.
גם שאתה קורררררררע אותי אתה לא שוכח לנשק, ללטף, לאהוב. יד סוטרת, אצבע נושקת.
ההקשבה שלך והריכוז שלך בנו. אוך, יקר שלי, אתה עוד תבין שאין מיוחדת בלי המיוחד שמעליה.
אין הרבה שיכולים להכיל את מה שאתה מכיל, אין הרבה שיכולים להתמודד עם המורכבות של החיים ובנוסף לזה המורכבות שהיא אני. ואתה עושה את זה כל כך בקלות למראה.
בחום, באהבה.
כן, אני יודעת שזה לא קל אבל אתה... כל כך חדור מטרה לשפר, להיות עירני, לשמור עלינו, לשמור עלי... ואני? אני אשמור עליך. מתי שאראה אותך כושל ולו במעט, אני אתפוס אותך ואאזן אותך חזרה. זו הבטחה לא משנה מה צופן הגורל שלנו, אעשה זאת תמיד.
אין שני לך.
אתה מבין, אהוב שלי? אתה אחד ויחיד. שברו את התבנית אחריך.
לא היה ולא יהיה.
אני קושרת את נפשי אל שלך בכל יום שעובר,יותר ויותר. וניסיתי להלחם בזה אבל כנראה שאלילת הגורל שלחה לנו אחד את השני פשוט כי מגיע לנו.
עברנו שבעה מדורי גיהנום ועכשיו אנחנו נחים בגן עדן, שותים את נקטר האלים, אני את שלך ואתה את שלי.
ואוך, כמה שזה טעים לי.
Before you I was blind.