המסע לנצחון.

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.

מהחומות המתפוררות?

נדוש.

מהעבר מול ההווה?

מיותר. 

מכמה דביק לי איתך?

ידוע.

אז על מה כן?

האור שלך.

כן. האור הזה שיוצא ממך, באור, בחושך, בין לבין ובזמן שאתה ישן. 

עליו אני רוצה לדבר. טוב, גם עליו. כי יש כל כך הרבה, אתה מבין?

כי לפעמים אני לא חושבת שאתה מבין כמה אתה מאיר לי את הדרך בחשיכה שלפעמים אני חוטאת בה. 

ולא, אני לא מדברת על האופל המבורך אלא על החשיכה המרוקנת. ההרגלים הרעים שהזמן הארוך בו תרתי אחריך הביא.

שאני מתרחקת ממך ונוסעת לעבודה או אפילו הביתה לאיזה לילה, אני מרגישה קור. אני רואה צבעים דהויים יותר.

זה פשוט. פיזית, אני מרגישה שיותר קר.

ברור שאפשר להסביר את זה בעובדה שכאשר אני איתך אני כל הזמן צמודה אליך באיזשהו אופן והגוף שלך מחמם אותי.

אפשר.

אבל זה כל כך הרבה מעבר. זה כמו שביבי קרח שננעצים בלב וגורמים לנשימתי להעצר עד שאראה אותך שוב. 

זה לא יאוש, זו נואשות. נואשות שוב להתעוור אל העולם שהעור שלך פוגש בשלי.

להאבד בתוכך, בתוכנו. לבנות יחד את העולם שלנו. 

בכל מגע, בכל רגע, אתה מציף אותי בעננים של צמר גפן. להקיא מהמתיקות.

אבל אתה יודע מה? מעולם לא חשקתי במתוק כמו היום.

לא האמנתי במתוק הזה. לא האמנתי אפילו בסרטים. 

ופתאום אני ככה, נוטפת מתיקות, נוטפת רגש, מפיקה לבבות קטנים שכל הזמן מתפזרים מסביבי שאני מסתכלת עליך.

קיבלתי סכרת.

תחנקו על זה. הרווחתי את הסוכר המתוק הזה בדם יזע ודמעות. הרבה דמעות.

אני מתכוונת להרוויח כל פיסת נשמה שאתה מעניק לי. לשמור עליה, לשמור עליך, להמשיך להכיר תודה על המזל שנפל בחלקי. 

למצוא את האיש שתמיד חלמתי עליו, זה שאני כותבת לו כבר שנים. אתה מבין כמה מטורף זה?

כל מה שכתבתי אז מתגמד לעומת מה שאני רואה אצלך.

אתה מגלה לי את העולם שאני תמיד רציתי ואפילו לא כתבתי עליו.

אני מתקשה להכיל את זה. מתקשה להבין שזה אמיתי ואני לא הולכת להתעורר בבוקר בדמעות וייאוש כי הכל היה חלום.

You complete me.

כל יום שעובר אני מבינה את הדביק דביק הזה באמת.

כל יום שעובר, כל שעה איתך, כל רגע, כל מבט שאנחנו חולקים, שואב אותי פנימה, משתאה מולך.

אתה בטוח שזה לא חלום??

שאני חולמת על טביעות האצבעות שלך בבשרי, רואה תמונות שלנו בעיניי רוחי, ללא מילה, למחרת אני מוצאת את שרידים האצבעות המוחצות שלך על גופי. אני מוצאת אותך עושה לי את שחלמתי לעצמי. 

אתה קורא אותי, אתה מרגיש אותי, אתה מדבר לתוכי. 

אני כבר לא יכולה להתנגד לזה. זה בלתי אפשרי. אתה ממיס אותי במציאות כנה, באהבה אחרת, בוגרת, שונה, מיועדת.

אני חשה בזה גואה, זה לא שוצף וקוצף, לא.

זה יציב. 

זה קבוע. 

אתה מעניק לי אושר, שקט, אהבה, קבלה. ללא תנאים.

הפחד מתמוסס מול העולם שהוא אתה.

אני כותבת אותך כבר כל כך הרבה זמן.

כל כך חיכיתי לאהוב אותך.

איזה כיף שבאת הביתה. 

ולסיום, שיר.

ביצוע קצת שונה, כי זה פשוט שר לי "אנחנו". 

Just love me like you do.