חשבתי על מה שדיברנו אתמול על איך שהיית פעם ואיך היום.\
אני חושבת שבאיזה מקום אתה חיית כמו ילד, מלבד ללכת לעבודה, כל מה שעשית זה לשחק.\
לא לקחת על עצמך את התפקיד של הגבר של הבית, לא השקעת מאמצים בלהתבגר וללמוד על החיים,
השקעת את עצמך בעצם במשחקים.
בדומה לי, במקום להתמודד עם החיים כל מה שעשיתי היה לברוח לעולם המשחקים לימים כשעות.
אני חושבת שזה מתבטא עדיין בכל הנושא שהתווכחנו עליו בדרך הביתה.
האם זה שאני לא תמיד נחמדה לאנשים אומר שזה בסדר לאמא שלך (או כל אדם אחר) לפגוע בי בצורה כזו?
האם זה שאני מצפה מאנשים שאמורים להיות קרובים יותר מאשר מוכרת במעדניה בסופר, להיות יותר רגישים אלי בדברים שהם ידועים כבסיסיים, כל כך מוטעה ולא נכון?
דפוסי חשיבה שונים מביאים לציפיות שונות ואני לא אומרת שאני מושלמת ואני לא חושבת שכולם מסביבי מושלמים אבל אני כן חושבת שיש דברים שהם א' ב' בהתנהגות
ואני כן אצפה למשל שכמו שאתה מתנהג בעבודה ולא פוגע באנשים ומתנהג כמבוגר אחראי, לא להיות ההפך הגמור שמדובר בבית שלנו, במשפחה שלנו או ברגשות שלי.
הדוגמא של התינוקות ששאלת אותי "למה אי אפשר לומר שהתינוק מכוער" זה בראשונה ולפני הכל, כי אתה צריך גם לחשוב על הצד השני ולא לפגוע בהם בצורה כזו, במיוחד שאתה יכול להמנע מזה.
הרי זה שלא תאמר את דעתך "התינוק מכוער" לא עושה את דעתך שונה אלא רק אומר שאתה מספיק מודע לעובדה שזה דבר שיפגע אנושות באנשים.
אני מניחה שהפוינט שלי בכל זה , זאת רגישות לסביבה.
כמו שכשאשר אמרת לי שפוגע בך שאני אומרת לך שאתה עובד על אוטומט והסבברת לי שזה פוגע בך כי זה מבטל את כל העבודה העצמית שלך,
הבנתי, הפנמתי, ואני לא ארצה להשתמש במושג הזה שוב, לא כי זה לא דעתי אלא כי אני יודעת שזה פוגע בך.
מקווה שהסברתי את הנושא קצת יותר.
רגישות לסביבה זו לא מילה גסה.