המסע לנצחון.

מהיום שנפגשנו כבר ידעתי.

ידעתי שאני אגשים איתך חלום.

מה שלא ידעתי, זה כמה חלומות אגשים...

התיישבתי אחרי הדייט הראשון שלנו והתחלתי לעבוד על המתנה שאתן לך, בתכנון המקורי- אחרי כמה שנים. 

לאחר שראיתי את כמות המלל שנכתבת למענך, החלטתי להקדים את המתנה הזו ועכשיו הייתה לי הזדמנות נפלאה.

זה היה מסע מטורף להספיק להכין את הכל, לבדוק שהכל בסדר, לוודא שהכל מסודר, לעמד את זה שיתאים, לרוץ ולעצב, לחפש במליון מקומות מי יכול לעשות עבודה כזו בסדר גודל כזה קטן... שגעת!

קיבלתי את המוצר המוגמר ביום רביעי האחרון, התגנבתי להביא אותה שנסעת לפגישה שלך. 

בקושי הצלחתי להתאפק, כל כך רציתי כבר להעניק לך אותה אבל הכרחתי את עצמי להמתין לאתמול, יום חגיגות חצי השנה שלנו. 

הגעתי אליך כשהבטן שלי רועדת מהתרגשות, הרגשתי שיש לי פצצה בתוך השקית, לא מתנה. 

השתגעתי לי קצת. 

ביקשתי ממך להכנס לחדר לבד כמה דקות לפני שנתחיל, לפני שאתה נכנס.

הסכמת, זרחתי מאושר, התכווצתי מהתרגשות. 

נכנסתי לחדר, התפשטתי ונשארתי עם מדי הזונה שלי, כרעתי, מצחי מונח על הרצפה ואת המתנה שלך עטופה בסרט, הנחתי בין ידיי הפשוטות קדימה. מגישה לך את כל כולי. 

שנכנסת, לא יכולתי שלא לטופף עם האצבעות על הרצפה, מוצפת ברגש. הנה זה, הגיע היום שאני נותנת לך את המתנה סוף סוף!

נעמדת מעלי, רגליך כעמודים לצידי גופי, הבטן שלי התהפכה מציפיה, בעיני רוחי צילמתי לעצמי את המחזה הזה, לו צפיתי בו מהצד. כמה גבוה וחסון אתה, כמה קטנה ומלאת משמעות אני ככה לרגליך.

הנחת את המתנה שלך בצד וניגשת אלי, הורית לי לקום על רגליי ואימצת אותי לחיקך בחום ואהבה, הרגשתי כאילו אנחנו עטופים יחד, כמו בפקעת. יחידה אחת. נישקת אותי, העיניים שלך נוטפות רגש שאתה מביט בי ככה מלמעלה.  הרגשתי שהאהבה גולשת ממני ומציפה את החדר, את הבית, אותנו. 

אך לא רק לשם כך התכנסנו פה הערב. 

הכנתי את עצמי לשוטים ועקרבים. הכנתי את עצמי לכאב רב, קושי, אתגרים. 

הפשטת אותי כאילו אתה פותח עוד מתנה. עיגנת אותי לתקרה ומשם, הרוב מעורפל.

כל הכאב, הקושי והאתגרים שחשבתי שאצלח, התפוגגו אל האוויר המקורר שבחדר, ששלפת את ה-סוג של- מצבטים הללו ואת האטבים. 

אף פעם לא התמחתי בכאבים בפטמות וב.. ובכן, בכוס. 

מה לעשות, I can take a pounding אין ספק, אבל המיקומים האסטרטגים שהצמדת אליהם את האטבים ואת ה"מצבטים" (ימח שמם) הוציא אותי משיווי משקל. 

אין שיווי משקל? מצויין. זה זמן לשים אותי בתנוחת לחץ שדורשת שיווי משקל. 

המאמץ הפיזי היה... קשוח. גם אתה, עם השוטים, הקרופ והקיין (הארור), היית קשוח. 

האיפור נעלם כלא היה לפני שהספיקה לעבור חצי שעה. כמות הנוזלים שיצאו ממני, יכלו לכבות שריפה קטנה. 

כאב, עוד כאב, עוד קצת כאב, הגוף שלי כבר רועד לצד הנפש שלי שאני מנסה להיות הכי טובה שאני יכולה, במצב כל כך חדש. 

אם היו שואלים אותי כמה זמן עבר הייתי מנחשת ששעה, אולי שעה וחצי.

לפחות, ככה הרגשתי.

מסתבר שעברו שלוש שעות. 

שלוש שעות של חדש- שהדבר היחיד שמנחם אותי הוא הזין שלך. פשוט ככה.

הפסקה באמצע התופת, התפלשות נעימה מול הביצים והזין שלך. לקחת אוויר, ואין אוויר יותר טוב מהאוויר שנמצא באיזור חלציך והסביבה.

פשוט אין. 

מעצב לי מחדש את הגרון.

מקשט את גופי.

חותם בתוכי.

כובש עוד פסגה. 

מעצב עוד חור בדמותך.

ממלא אותי בכל טוב.

אני אפילו לא חושבת שעדיין עיכלתי את הכל.

אני זוכרת את הקושי העצום, הלחימה בעצמי וברצון האדיר שלי פשוט לברוח,

לברוח רחוק, מי צריך את זה בכלל?

להתמרד.

אבל לא ויתרת. לא עלי ובטח שלא עלינו. החזרת אותי למקום. נתתי לי הפוגה רגעית.

נתת לי מקום לצרוח, לשתוק, לבכות כהוגן. 

אז צרחתי, ובכיתי יותר מרק כהוגן, הכאב המטורף שהציף אותי שהסרת את המצבטים והאטבים (ימח שמם) גרם לי לפרוץ בבכי שאני לא חושבת שבכיתי מזה שנים. 

העומס הסנסורי, העומס הנפשי, האהבה, ההתמסרות. הכל היה שם, בבליל של רגשות ובריכה של דמעות גדולות. 

שאני מסתכלת אחורה, עכשיו, אירועי אמש ניראים לי כמו סרטוני הפורנו שאני צופה בהן.

תמיד רציתי להיות שם.

תמיד רציתי לספוג את כל הדברים הללו.

תמיד רציתי להגשים את החלום.

ואתה? אתה שם, אתה מלמד אותי לספוג, אתה מגשים לי את החלומות.

אני כל כך רוצה לעשות את אותו הדבר בשבילך. 

אז הנה עברו חלפו להן 6 ירחים.

מי היה מאמין? 

משתוקקת ורעבה אליך היום, אפילו יותר מאתמול.

מזל טוב לנו,

אדוני. 

***

סקרנים לגבי המתנה? 

הנה הצצה לכריכה. 

התוכן... שלו.