אני לא יכולה שלא לחשוב על התנהגויות של אנשים מסביבנו ואיך הן משפיעות עלינו.
אחרי שאני מסיימת קשר מכל סוג (ידידות, זוגיות וכו') אני יושבת ומסתכלת על מה שאספתי ולמדתי.
הרגלים, צורות ההתבטאות או אנרגיות שספגתי מהאדם שמולי ואיך הן השפיעו עלי.
אם אני רואה שדבק בי רפש, אני מתחילה להתנקות.
להתנקות ממטבעות לשון מטופשים, צחוק מעושה שדבק, אנרגיות רעות ומדכאות שנצמדו להוויה שלי.
ככל שאני בוחנת זאת, כך אני מבינה כמה התנהגויות אנחנו אוספים מהאנשים הקרובים אלינו לפעמים
ומבלי שנשים לב, הם מכלים את החלקות הטובות שהן אנחנו עד שאנחנו אבודים בלהיות "הם".
אני קולטת לאחר התרחקות כמה זה השפיע עלי ועל חיי, מסלול חיי התקין או הנסיון (והמניעה) לעלות למסלול תקין.
כמה זה מוריד ומדכא שיש לידנו אנשים שליליים, כועסים, ילדותיים ואובסיסיביים.
איך זה משפיע על המראה שלנו, היחס שלנו לעצמנו ועל מערכות יחסים אחרות בחיינו, לטוב ולרע.
למדתי שההתנהגות הזו היא כמו.. כמו בוץ.
כמה שאנסה להיות חזקה מזה ולהתעלות מעל זה, לעזור לאדם אחר או להיות לטובתו בין אם בישירין כי אנחנו בקשר או בעקיפין כי אנחנו אחרי הניתוק, זה ירדוף וינשך אותי בתחת.
כי באמת שאני טובה מדי לפעמים.
מסנגרת על אנשים שלא מגיע להם, מגוננת למרות שמכרו אותי בעד נזיד עדשים ופחות מכך.
אז הבנתי. לא משנה מה אעשה, אם אכניס רגל לתוך בריכת בוץ - יהיה עלי בוץ.
מסקנה?
כשאני רואה שחבר מביא לי שקט לחיים, אני אאמץ אותו.
כשאני רואה דרמה קווינז לא משנה אם מין או גזע - אני אתרחק.
כי הכל תלוי בי ובמה שאני רוצה לאשר בכניסה לחיי.
זה עושה אותי קשה מדי? - אולי.
אבל יש יותר מדי רוע בעולם הזה שדובק לנו לסוליות החיים,
אני לא מרגישה שאני צריכה לאפשר לעוד לטפס ולדבוק לי גם במעלה הרגליים,
למשוך אותי למטה או להכתים לי את הלב.
זה כבר זמן מה שאני מנקה את השורות בחיי ומרעננת אותן.
חלק יחשבו שזה חסר רגישות מצידי או שאני קרה שאני מתנתקת,
אבל אני חושבת שבסופו של יום, אני צריכה לדאוג גם לעצמי.
מדי פעם לשבת ולעשות חושבים, קצת מנותק מהרגש, זה לא כזה רע.
הרעיון הוא לאן אני רוצה ללכת ומה אני רוצה לקחת איתי בחיי,
ואני רוצה לקחת איתי אנשים של שקט, נאמנות, אמון וכנות.
אנשים פתוחים וקשובים, נדירים ככל שיהיו - זה שווה את ההמתנה.
תודה לאל, מצאתי לי כמה מציאות כאלו בחיים שלי.
ותמיד מנסה לזכור- ברגעים של בלבול ולחץ, הלוגיקה פותרת את הכל. לוגיקה וזמן.
כן, גם את מכאובי הלב - Eventually.