אני חושבת שבדרך כלל יש לי הבנה די ברורה של אנשים.
בין אם אלו שעוברים רק ביום בחיים שלי, כאלו של כמה חודשים ובמיוחד כאלו של מספר שנים.
די מהר אני מתחילה לקרוא את האדם ולהבין מה מניע אותו. ככל שמעמיקים, כך גם ההבנה שלי. אני רואה המון. אני הרבה פעמים יודעת הרבה יותר מאשר מה שחושבים שאני יודעת.
אני חדת אבחנה ורגישה מאוד לאנשים. (מודעת לכך שאני לא מושלמת אבל פאקינג מודה בזה)
למה? מכיוון שבסופו של דבר, זה לא משנה מה אני יודעת. כי זה לא שלי.
אני מסתכלת מהצד לפעמים על החלטות שאנשים עושים והסיבות שהם מונים בקול לעשייה שלהם וכמה זה רק חצי מהאמת. אני מניחה שמה שהם מספרים לעצמם זה מה שנותן להם את היכולת לישון בשקט בלילה. אני חושבת שזה בסה"כ די מצויין. אחלה כלי אם משתמשים בו נכון, כמו כל דבר.
כל אחד והמידה שלו, כמובן.
אני מסתכלת ואני מבדילה בין זה לבין האמת האמיתית הזו, האותנטית, הסיבה האמיתית שהם עושים ובוחרים במה שהם בוחרים.
זה גורם לי לחשוב על חצאי אמיתות שאנחנו מספרים לאחרים ובמיוחד לעצמנו.
אם מכיוון שזה הרבה יותר קל להוציא את זה החוצה ולהאשים גורם חיצוני מאשר להסתכל פנימה והודות בפחד שלנו.
או אולי מכיוון שהאמת כל כך תכאב לנו, שאנחנו פשוט לא רוצים להודות בה, לתת לה עומק, מימדים, מקום.
להודות באמת ולהתוודות עליה פנימה, שלא נדבר על מול אחרים.
כי בסופו של דבר אנחנו לא באמת יכולים לשקר לעצמנו, כי אנחנו יודעים את האמת.
היא מנקרת לנו מאחורי האוזן בזמן שאנחנו מנסים לבנות עוד שורה בחומה,
עוד קומת בלוקים, שופכים פנימה מלט בזמן שהאמת ממשיכה לנקר ולפזר אבק על הנעליים שלנו.
בהמשך לכל זה חשבתי על היקום וכמה שהמושג הזה מקבל עור וגידים תיאורטים.
איך תמיד שאני בצומת דרכים מהותית, תודה לאל, היקום מזמן לי משהו, אירוע, אדם חדש, מישהו או משהו שבא ללמד אותי לקח, לעזור לי לקחת את הצד הבא ולהמשיך להאמין בעצמי.
היקום לא נותן לי להיתקע. הוא מכניס ומוציא אנשים מהחיים שלי ולמדתי לזרום עם זה.
לא בכוח. לא בכל מחיר.
התקופה האחרונה הייתה חלק אדיר במסע של חיי.
איבדתי קצת, הרווחתי קצת, חוויתי המון, גדלתי, החכמתי.
למדתי, לומדת ובטוחה שעוד אלמד המון.
התלבטתי המון איך להתחיל את הצעד הראשון בקרב הבא שלי.
תודה ליקום שמראה לי את הדרך גם כשהדרך נבחרת בשבילי.
תודה על כל שיעור שלמדתי מכל מקרה ומקרה.
משמחים,
כואבים,
מטונפים,
מרסקים,
אהובים,
מקדמים.
תודה במיוחד לעצמי על היכולת להתרומם, לנער את האבק, לשים מאחוריי את מה שצריך להשאר שם ולהמשיך קדימה.