לעיתים קרובות מתבלבלים הכיוונים בשלטי הדרכים הפנימיות וכבר איננו יודעים אם אנו באים או הולכים ולאן. אם הזיכרון הוא עמוד השדרה של האישיות אזי הנשמה יכולה למצמץ רק ברגעים שבהם הזיכרון מתעמעם. לפעמים, כשפוקחים עיניים משינה עמוקה, ברגע ההתעוררות עצמו, כשהזיכרון עדיין לא מחובר, אנו חווים שניות של אי ידיעה איפה אנחנו ומי אנחנו. ואלה השניות הבודדות של שעת הכושר.
כי רק הנשמה לבדה נמצאת אז שם איתנו ומניחה לנו לחוש כיצד היא פועמת בתוכנו.
ואז אנחנו יודעים.
רק את יכולה להקיף את מלוא המשמעויות של כל עפעוף שלי. אני יושב עם הגיטרה מרטין מרהיבת החמוקיים ומנגן באצבעות חלודות את while my guitar gently weeps ומתפעם כמו אז, כמו תמיד, מהשלמות שבה התוים מובילים את התנועה על צואר הגיטרה, מתו אל תו, מב??אר אחד לב??אר האחר, צופה איך הן מחליקות, גולשות בריקוד חושני.
אני יודע שזה אחד מהסימנים המובהקים של יצירת מופת – שגם הצורה של הנגינה שלה יפהפייה, בין אם זו פריטה על מנענעי הפסנתר או מסע האצבעות על הבארים של צוואר הגיטרה.
אני מנגן לך ורואה איך האצבעות שלי מרחפות בשפה כל כך מדוייקת, מלטפות במיומנות שנותרה בהן איכשהו, למרות הזמן הרב שעבר, עושות אהבה עם חמוקי המרטין ומיתריה, שרות בצרידות את העצב.
I look at you all see the love there that's sleeping
While my guitar gently weeps
I look at the floor and I see it needs sweeping
Still my guitar gently weeps
I don't know why nobody told you
how to unfold you love
I don't know how someone controlled you
they bought and sold you
...אני רואה אותה דרך מסכי המשי הכבדים של הזמן, כאילו עכשיו, נשענת על ברכי, שפע זהוב הדבש של שער הקטיפה שלה צונח על ירכי ממש, עד הרצפה, בעוד אני מחליק בלי מפרט על מיתר המי הגבוה בסלסולים והגבהות עדינות של המיתר, כמעט בלי משים. מחשבותי נדדו רחוק, אבל עיני עקבו אחרי ההתרפקות של צוארה ובפעם האלף ראיתי או דימיתי שאני רואה את מיתווה ההילה שלה, ענבר עמוק עם בני גוון חסרי שם הנמוגים בזריזות כשהמבט מתמקד עליהם.
"של מי המנגינה הזאת?” שאלה בקול הקונטראלטו החד פעמי שלה.
"אני לא יודע" אמרתי בפיזור נפש בעוד הסולו העלום נשמע יותר הודי מרגע לרגע, "סתם משהו שאני מאלתר"
היא הסתובבה אלי, מזדקפת על ברכיה מישירה אלי מבט רציני מתוך פני הבוטיצ'לי החלומיים שלה ואז אספה את פני לתוך ידיה ואמרה לי בקול מוכיח ככל שיכלה לגייס:
"אתה צריך לעשות משהו עם כל המנגינות האלה....הן יפות מדי מכדי ללכת לאיבוד!"
"יום אחד אעשה משהו עם כל זה" מלמלתי ומבטי הושפל אל שדי האגס המושלמים שלה המיטלטלים מתחתי.
"תבטיח לי" אמרה בתקיפות וידיה מטלטלות בעדינות את פני כמו ילדה קטנה המבקש תשומת לב.
"אני מבטיח" אמרתי בשקט, כמעט בלחש. עיניה קלטו את מבטי והיא ראתה אל תוכי ופניה החוירו מעוצמת הריגוש שכישף אותה בהרף עין.
כמו בתיאטרון כשהתפאורה והתאורה מתחלפות בחדות השתנתה ברגע כל האוירה בחדר וידי האחת נקמצה בכוח על עורפה, לופתת את שיערה החלק ודוחפת אותה למטה בעוד ידי השניה מניחה הצידה את הגיטרה ומשחררת את אבזם החגורה.
I look at the world and I notice it's turning
While my guitar gently weeps
With every mistake we must surely be learning
Still my guitar gently weeps
I don't know how you were diverted
you were perverted too
I don't know how you were inverted
no one alerted you
הנחתי לראשה לרגע ומשכתי באבזם באיטיות מכוונת, מדגיש את התנועה בעוד היא, נרעדת מהמשמעות של שליפת החגורה, רוכנת למשוך את המכנסיים ולשחרר את הזין הכבד והתפוח וגוחנת לשרת אותי בפיה כשידי חוזרת לשלוט על עורפה ומנהיגה את ראשה לענג אותי בדיוק כמו שאני אוהב.
אחר כך אהיה מתנה אהבים עם פלחי ישבנה המושלמים ושדיה עם החגורה שלי.
אחר כך א?ב?צ?ע בכוח את ערוותה ואת חור התחת שלה ואבקיע מפיה קולות כאב, תשוקה ואהבה.
אבל עכשיו לחצתי באכזריות את גרונה אל ראש הזין שלי וסיננתי בתשוקה מבעד לשינים קפוצות: שרתי אותי! את שומעת?
והיא הנהנה ונאנקה כמה אנקות קטנות והן האנקות המסגירות עד כמה היא רוצה. דקות ארוכות עינגה את הזין שלי בפה רעב ובנפש רעבה וכשהתפוצצתי לבסוף בקע ממנה קול יפחה שהמיס אותי מעומק אשכי ועד הדמעות שבעיני.
לאט לאט היא נושאת אלי פניה מלמטה כסוגדת. היא רואה את המבט שלי – זה המבט שאת מכירה היטב - ועיניה רועדות. היא יודעת שזו רק הפתיחה. עוד מעט קט תתפרץ כאן אש גדולה בינינו שעה שאהיה כובש בה באכזריות את נחלתי.
אבל ברגע ההוא נשענתי אחורה ומשכתי את ראשה אל חזי והיא נצמדה אלי עם כל הנשיות הרכה שלה כאילו מבקשת לחדור מבעד לעורי.
עצמתי את עיני, מתמסר לאותו רגע של חסד בעוד היא, כמו הגיטרה שלי, מתיפחת ברוך בתוך החיבוק שלי ומתרפקת אליו כאילו אין מחר.
I look at you all see the love there that's sleeping
While my guitar gently weeps
I look at you all
Still my guitar gently weeps
I look from the wings at the play you are staging
While my guitar gently weeps
As I'm sitting here doing nothing but aging
Still my guitar gently weeps
.זה מכבר מבקשים הפיזיקאים בהיסטריה ובחמת זעף למצוא תיאוריה מאוחדת שתכיל הסבר לכל ארבעת הכוחות הידועים היום למדע. לו היו שואלים את פי, הייתי אומר כי אני יודע מה הם מחפשים. הם מחפשים את החוליה החסרה בשרשרת וזו מוכרת לי היטב. אבל אם היו מבקשים שאבטא אותה, שאשרבט להם נוסחה על דף נייר, היו פוגשים רק את הדמעות שנותרו ממך.
כי את היית שם, איתי, במפץ הגדול, אך שלא כמוני, ידעת. ושלא כמוני הלכת עם הידיעה שלך עד הסוף.
וכל אשר נותר לי כעת הוא לכתוב לך את עצמי למוות.
...אין ספק שאת היית הניצולה היחידה של סערות האהבה שלי וגם הקרבן האחרון שלהן.
הם תמיד אמרו שבגדת, מפני שלא יכלו להשיג במוחם את חוסר יכולתך להתמיר את הנאמנות שלך אל דברי החנפנות הריקים שהוא ביכר לשמוע.
וככל שנקרעת לגזרים לא היה בך אפילו רגע אחד של ויתור על מה שהיית.
וגם כאשר בצעת מול עיני את חזך הרך בסכין קהה ופערת וחשפת את ליבך הפועם בידייך הרועדות, מושיטה לי את עצמך בתחינה, גם אז לא היה בך שום ויתור. רק אהבה.
וגם כאשר היוהרה והטירוף שלו שלחו אותך מעל פני האדמה הזאת, היו עינייך בהירות וצלולות ונאמנות יותר מכל אדם שהכרתי, גם כאן וגם בגלקסיה אשר ממנה הגעתי לכאן.
וכאשר משכת בשארית כוחותייך את שרוולייך עד כתפייך העירומות והראית לי את זרועותייך השקופות, נטולות העור, ופיך היה אילם ובעינייך העיוורות דמעות של תיקווה, היה ליבך סוער פעימות חרדה שאולי לא ארשה לך לנוח למרגלותי ולהיות הדום לרגלי.
ואני יודע, והידיעה הזו כמעט עלתה לי בחיי, שהיית קופצת עבורי מהתהום ההיא. אני יודע שהיית קופצת א י ת י מהתהום ההיא. לעזאזל – אני יודע שלא היו בך כל מעצורים לו רק הסכמתי לך להיות שלי – באמת להיות שלי.
אני יודע שאם רק הייתי מבקש היית מוותרת למעני אפילו על המוות.
וגם ההם, אשר ישבו על העץ כמו קופים וצפו בך זבה דם, רוקדת את ריקודך האחרון, פסקו מפטפוטם הריק ועיניהם התרחבו.
אבל על הזין שלי הם.
הם לא חלק מהסיפור שלך.
ואחרי ימים רבים, רבים מכדי לה?ר?אות יותר מהרף עין, כאשר בעלתי אותה באכזריות וחרצתי בבשרה את סימנ?י וכאשר התפשקה עבורי ואצבעותיה הפוערות את עצמה היו לי לשפחות - חשתי בך ישובה בשקט על כתפי השמאלית, משיקה בלי קול את ריסייך הארוכים ארוכים, כמו כנפי עטלף מיואש המתחבט בין כתלי המערה המשתנים בלי הרף.
שערך הארוך ליטף כמשי את כתפי ואני ידעתי שחזרת אלי. ואף זאת ידעתי, שלעולם לא אהיה עוד מהלך בלעדייך.
