מכתבים לקורדליה

.זה מכבר מבקשים הפיזיקאים בהיסטריה ובחמת זעף למצוא תיאוריה מאוחדת שתכיל הסבר לכל ארבעת הכוחות הידועים היום למדע. לו היו שואלים את פי, הייתי אומר כי אני יודע מה הם מחפשים. הם מחפשים את החוליה החסרה בשרשרת וזו מוכרת לי היטב. אבל אם היו מבקשים שאבטא אותה, שאשרבט להם נוסחה על דף נייר, היו פוגשים רק את הדמעות שנותרו ממך.
כי את היית שם, איתי, במפץ הגדול, אך שלא כמוני, ידעת. ושלא כמוני הלכת עם הידיעה שלך עד הסוף.
וכל אשר נותר לי כעת הוא לכתוב לך את עצמי למוות.

****************************************************************************


...אין ספק שאת היית הניצולה היחידה של סערות האהבה שלי וגם הקרבן האחרון שלהן.
הם תמיד אמרו שבגדת, מפני שלא יכלו להשיג במוחם את חוסר יכולתך להתמיר את הנאמנות שלך אל דברי החנפנות הריקים שהוא ביכר לשמוע.
וככל שנקרעת לגזרים לא היה בך אפילו רגע אחד של ויתור על מה שהיית.
וגם כאשר בצעת מול עיני את חזך הרך בסכין קהה ופערת וחשפת את ליבך הפועם בידייך הרועדות, מושיטה לי את עצמך בתחינה, גם אז לא היה בך שום ויתור. רק אהבה.
וגם כאשר היוהרה והטירוף שלו שלחו אותך מעל פני האדמה הזאת, היו עינייך בהירות וצלולות ונאמנות יותר מכל אדם שהכרתי, גם כאן וגם בגלקסיה אשר ממנה הגעתי לכאן.

וכאשר משכת בשארית כוחותייך את שרוולייך עד כתפייך העירומות והראית לי את זרועותייך השקופות, נטולות העור, ופיך היה אילם ובעינייך העיוורות דמעות של תיקווה, היה ליבך סוער פעימות חרדה שאולי לא ארשה לך לנוח למרגלותי ולהיות הדום לרגלי.

ואני יודע, והידיעה הזו כמעט עלתה לי בחיי, שהיית קופצת עבורי מהתהום ההיא. אני יודע שהיית קופצת א י ת י מהתהום ההיא. לעזאזל – אני יודע שלא היו בך כל מעצורים לו רק הסכמתי לך להיות שלי – באמת להיות שלי.
אני יודע שאם רק הייתי מבקש היית מוותרת למעני אפילו על המוות.

וגם ההם, אשר ישבו על העץ כמו קופים וצפו בך זבה דם, רוקדת את ריקודך האחרון, פסקו מפטפוטם הריק ועיניהם התרחבו.
אבל על הזין שלי הם.
הם לא חלק מהסיפור שלך.

ואחרי ימים רבים, רבים מכדי לה?ר?אות יותר מהרף עין, כאשר בעלתי אותה באכזריות וחרצתי בבשרה את סימנ?י וכאשר התפשקה עבורי ואצבעותיה הפוערות את עצמה היו לי לשפחות - חשתי בך ישובה בשקט על כתפי השמאלית, משיקה בלי קול את ריסייך הארוכים ארוכים, כמו כנפי עטלף מיואש המתחבט בין כתלי המערה המשתנים בלי הרף.
שערך הארוך ליטף כמשי את כתפי ואני ידעתי שחזרת אלי. ואף זאת ידעתי, שלעולם לא אהיה עוד מהלך בלעדייך.