.
תמו ימי פקודה. תמה הדרך אל ההר.
סיפור זֶן ישן מספר על איש שנלכד בין תהום לנמר ורק עוללות ענבים מגפן שמטפסת על סף התהום מאפשרות לו לטעום את מתיקות החיים.
בסוף תמיד מגיע אותו הרגע בו את מרגישה כי את נפעמת לא מפני שאת יודעת שתקפצי אל התהום ותגיעי בשלום. את מרגישה נפעמת כי את יודעת שהיית קופצת גם אם לא היית יודעת שתגיעי בשלום.
והאמת היא שקפצת כבר מזמן ומאז את רק שבה ומתענגת על הדרך למטה.
עד כלות ומעבר
קח, היא אומרת, קח ועשה בי כרצונך.
קח, היא אומרת. רטש אותי והקז בי דם ועשה בי מעשה אדון בשפחה, גבר בעלמה. בתק אותי. בעל אותי.
קח. חנוק אותי בכל הכוח כדי שאוכל לנשום אויר.
רסן אותי ופשק אותי והזנה אותי כדי שארגיש כבוד והדרת עוצמה.
צווה עלי כדי שאציית ואדע שאני אזוקה באזיקי הרצון שלך.
דע כי כל אימת שאתה בוזז בי ומשפיל בידך הקשה אני חשה לא רק כי אתה מגשים בי את מהותי אלא גם כי אני, במו גופי שאתה מחלל ולִבִּי שכורע בפניך, מגשימה את מהותך.
קח אותי, היא אומרת. קח הכל. כי רק כך אני מפסיקה להיות שקופה. כי כשאתה נושה בי תאוות ופעימות ההולמות מתוך האופל אני קורמת גידים ובשר ומתקיימת כמות שנועדתי.
קח, ואדע כי אני נראית. כי המרחב שמכיל אותי מוגדר באמצעות הרצון שלך והמשוב שלך מאשר את מיתווה הנוכחות שלי.
אתה אינך החיים שלי. אבל אתה הוא מי שפורש בפני את מניפת הצבעים שהתערובת שלהם היא אשר היוצרת את החיים שלי. אתה הוא מי שדרך עיניו אני מכירה את המירקמים שהם שלי ורק שלי.
ואינני רוצה לעולם מראה אחרת זולת מראה זו שאתה מעמיד בפני.
ואני נשבעת, היא אומרת, כי אין עוד דבר בעולם שיודע להכות בעוצמה בעורקי כמו המבט שלך שמאפשר לי להכיר את המקום שאני חיה ופועמת בו. עבורך.
...קח, היא אומרת, קח ועשה בי כרצונך.
קח, היא אומרת. רטש אותי והקז בי דם ועשה בי מעשה אדון בשפחה, גבר בעלמה. בתק אותי. בעל אותי. גאל אותי.
קח. חנוק אותי בכל הכוח כדי שאוכל לנשום אויר.
רסן אותי ופשק אותי והזנה אותי כדי שארגיש כבוד והדרת עוצמה.
הרוג אותי, היא אומרת, כדי שאוכל לחיות.
עד כלות. ומעבר.
.