.
פיסות ירח אדומות מהבהבות מבעד לתקרת העננים העבה ודמעה ועוד דמעה בוקעות אל לחייך כשאת יושבת לבדך על הגג התל-אביבי הישן שלך ומעשנת.
הזכרונות אינם בונים את תמונת ההתרחשות: הם בונים אותה מחדש. הם מעצבים אותה, מכיירים אותה ולעיתים קרובות משנים אותה ללא הכר.
את יושבת עם הירח על כורסת הבמבוק העתיקה שדורות של דיירים קודמים בילו את אניציה. טי שירט, ג'ינס קצרים ומרלו אדום שנקנה במיוחד עבורך בסיינט אמיליון ושפתחת סוף סוף במיוחד עבור הירח.
וכל טעימה מפלחת בך כאב געגוע.
את יושבת על הגג התל אביבי שלך בין הבריזה והדמעות ומעשנת. את חושבת על ימי החניכה והאילוף שלך והחור שנפער בך במפתח הלב קטן מלהכיל את גלי הגעגוע שמתרפקים על חופך.
את יושבת עם הירח ובפעם הראשונה את שומעת את המוזיקה שלו על תדר מר מתוק שהוא רק שלך אם כי ניתן לך בהשאלה.
עשה בי כל מה שאתה רוצה, חשבת/אמרת לו, אני שלך. פשוט שלך. וכשהלך, נעל אותך, המומה ופועמת, ולקח איתו את המפתח.
את יושבת על הגג התל אביבי שלך בין הבריזה והדמעות ומעשנת והזכרונות מתאבכים כמו רקדניות הקרח או פעמוניות הזכוכית של וויליאמס.
את החיבוקים תשאיר לזמן אחר*
לַחִיבּוקִים יֵש זְמַן אַחֵר.
עַכְשָיו כַּנֵס בְּאִמָּא שֶׁלָּהּ
קְרַע אוֹתָהּ
קַח אוֹתָהּ
זַיֵין אוֹתָהּ אֶל הָחוֹמֶש
גַוֵון אֶת אֶנְקוֹת הַתָּאֲוָוה שֶלָהּ
בָּשוֹט שֶלְךָ,
בָּמָשוֹט שֶלְךָ,
בִּצְלִיל כָּל כָּך מוּכָּר.
גְמוֹר לָהּ כְּמוֹ בֶּרֶז כִּיבּוּי שֶנְשְבַּר.
לָרַכּוּת יֵש זְמַן אַחֵר.
עַכְשָיו תִּכְתּוֹש אוֹתָהּ
תַּכְאִיב לָהּ
שְמַע אֵיך הִיא נוֹאֶקֶת
בְּחָרְמָנוּת
שְמַע אוֹתָהּ מִתְחַנֶנֶת לִגְמוֹר
כְּמוֹ כַּלְבָּה שָׁרְמוּטָּה
כְּשֶנוֹזֵל לָהּ מֵהָחוֹר.
זַיֵין אוֹתָהּ בַּתַּחַת
וְיָדֶיךָ חוֹפְרוֹת בְּשְׂעָרָה;
דְהַר עָלֶיהָ אֶל תּוֹך הַסְּעָרָה.
תֶאֱסוֹף אוֹתָהּ בִּזְמָן אַחֵר.
עַכְשָיו גְּמוֹר אוֹתָהּ.
גְּמוֹר עָלֶיהָ
רְאֵה אוֹתָהּ
רְאֵה אֶת רִיגוּשָהּ
אֵיך הִיא נוֹטֶפֶת
מוּצְלֶפֶת
בְּעוּלָה
פְּתוּחָה מִטַבּוּר וְעַד עָצֶה
בְּכּוּס פָּעוּר
וְחוֹר תַחַת מָתוּח
וּמְפוּשֶׂקֶת עַד קָצֶה
נוֹשֵׂאת יָדָיִים
מִתְחַנְנוֹת
שֶאוֹמְרוֹת כָּל כָּך הַרְבֵּה.
שֶרַק תִּקַּח
שֶרַק תִּקַּח וְלֹא תַּרְפֶּה.
..................................
וּבְשוֹךְ הַסְּעָרָה
בְּעוֹד פִּרְפּוּרֵי זִיּוּן אַחֲרוֹנִים
מְפַכְפְּכִים אֶת אֶדְוָתָם
עַל חוֹף לִבְּךָ הַמִּתְפָּקֵע
חֲפוֹר עָמוֹק אֶל תּוֹך עֵינֶיהָ
שֶלֹא תַּפְסִיד אֶת הָעִיקָר
שֶלֹא תַחֲמִיץ מָבָּט מוּכָּר
מַרְאֶה שֶלוֹ חִיכִּיתָ
לִפְנֵי דְּמָעוֹת
לִפְנֵי הָרַעַד
לִפְנֵי רֵגְלַיִם שֶפָּקוֹת
קְרָא אֶת הַמָּבָּט
מִתוֹך עֵינַיִם רוֹעֲדוֹת
קְרָא אֶת הַמָּבָּט
וְאָז אֱמוֹר לָהּ.
אֱמוֹר לָהּ
אוֹ דּוֹם לַעָד.
* תזכורת מפעם
.
