נראה לי מתאים לפרסם גם כאן את הגיגיי בנושא המסירה. לפחות כאן הם לא יילכו לאיבוד בין כל עשרות או מאות ההגיגים האחרים....
.
נדמה לי שהדברים שלהלן לא הודגשו מספיק אבל אני מתנצל מראש שלא עברתי על כל דפי השרשור הזה אלא ברפרוף ואם אין בדברים שלהלן משום חידוש, ובכן, אל תשלחו לי צ'ק בדואר.
אם כן, שתי תובנות בעניין מסירה ועוד אחת קטנה.
1. בהנתן שההבדל בין יחסי שעבוד בדסמיים לאלימות פתולוגית בתוך המשפחה (כלומר, סתם מכות) נעוץ, בין השאר, באלמנט של ההסכמה, נדמה לי שאין דין הסכמה של הנשלטת להימסר למישהו זר כדין הסכמה לפעילויות בדסמיות אחרות.
2. בהנתן עקרון ההפיכות – כלומר שכל מה שנעשה במסגרת הפעילות הבדסמית הוא הפיך, קרי – שלא יישארו צלקות (כאלה שלא רוצים בהן), סימנים שלא יורדים, שיניים עקורות וכיו"ב, מסירה איננה נופלת תחת הכותרת הזאת בהיותה מעשה בלתי הפיך בעליל.
ההסבר לטיעונים 1 ו-2 מתפרש כדלקמן:
ככלל מקובל במקומותינו שכל הפעילויות הבדסמיות צריכות להנקט בזהירות כי במרקמי יחסים שונים מתקבלות תגובות שונות ולפעמים גם אם קיימת הסכמה לעשייה מסוימת ייתכן שבעקבותיה תגיע תגובה מאוחרת של התנגדות ושבירה.
ואולם, having said that, מסירה איננה כשאר הפעילויות הנ"ל בהיותה אירוע השובר את רצף נקודות השליטה ככל ששליטה היא קשר/יחס צומח ומתפתח.
ואיך נשבר הרצף הזה? פשוט, מתוך כך שהליבה של מיצוי יחסי שליטה – קרי, אינטימיות פיזית עם השולט, נסדקת בכך שמתקיימת אינטימיות פיזית עם מישהו או מישהי אחרים, יחידים או רבים.
במילים פשוטות: כשאת בתוך יחסי שליטה, המאפיין החריף ביותר של השליטה היא ההתמסרות הנפשית והפיזית לשולט, עם דגש על הבלעדיות שאת מוסרת לו על עצמך. ומכאן, גם אם מסרת לו את הרשות לשבור את הבלעדיות הזאת – אפילו באופן חלקי– עדיין נותרת בעינה העובדה שהיא אכן נשברת.
ובמילים עוד יותר פשוטות: מסירה איננה מקרה פרטי של מימוש שליטה כחלק מאינוונטר ארוך של פעילות בדסמיות שונות ומשונות אלא, הינה פרק בפני עצמו, רוביקון שכשחוצים אותו צריך לדעת מראש איפה תהיה הנחיתה שאחרת היא עשויה להיות מאוד לא רכה.
ובקיצור: כשהוא נותן אותך לאחר/ים הוא מסכן מאוד את מירקם האינטימיות שנוצר ביניכם ושהוא פרטי שלכם ובמיוחד כך על רקע היותה של האינטימיות הזו לעיתים קרובות אינטימיות של היררכיה חד משמעית ונוקבת ובדרך כלל מתאפיינת בנגיעות קשות, בוטות ורחוקות מהסטנדרט (יהיה אשר יהיה).
ובמשפט אחד: מסירה איננה כשאר העשיות הבדסמיות ומימושה איננו רק "שבירה של עוד גבול" אלא מעשה בלתי הפיך שאין להקל בו ראש.
ואשר לי, בעיני, אם תשאלו לדעתי האישית, מסירה היא אקט שיכול להתקיים רק כ-PEAK של יחסי שליטה. רק כשיחסי השליטה הם עוצמתיים והדוקים ואם ורק אם שני הצדדים יודעים שישרדו אותו ושהוא נועד להעמיק את השליטה ולנעוץ אותה צעד אחד נוסף אל תוך הלב.
.
