מחוות אמנותיות אינן מתרחשות בחלל ריק. כמעט תמיד אפשר לזהות איפה היו ניצני היצירה הזאת ומה ילדה היצירה ההיא. מעין מסע שורשים אמנותי. בניגוד לגניבות אמנותיות ששם - בגדול - אנחנו נוכחים במופעים של העתקה וחיקוי הרי שבתהליכים של השפעה והשראה אנחנו עדים לנביטה והפריה שרק מעצימים את היצירתיות העצמאית ולוקחים אותה קדימה אל מחוזות חדשים להיות בתורה משפיעה ומפריחה את הדברים שיצמחו בעקבותיה. אינטראקציה אבולוציונית וגניאולוגית אשר כזו אי אפשר לראות אותה כפסולה או כרצויה אלא תמיד כהכרחית.
לא מכבר היתה בארץ הצגת מחול מאוד מעניינת אשר נקראת "טרגדיה". מדובר במופע מרשים וחזק שהכה גלים ועשה הרבה רעש באשר כל כולו נרקד בעירום מלא של רקדניו ורקדניותיו בלי הנחות ובלי כפל מבצעים. בפרומו צדה את עיני סדרת תנועות שחוזרת על עצמה שמאוד הזכירה לי משהו שנעשה מזמן לפני שרוב הרקדנים נולדו בכלל.
להלן הפרומו ושימו לב להתרחשות שבין הדקה 1:06 לדקה 1:35 וגם בדקה 1:57. אלה מביניכם שלא פוחדים מעירום רשאים לצפות בפרומו במלואו...מכל מקום את תשומת הלב אני מפנה לנקודות הזמן הנ"ל.
אחרי זה אתם מוזמנים לצפות בסצינה אדירה - חתוכה אמנם - מתוך סרט שרבים רואים בו סרט מופת מכונן (ואני לא מתכוון להתווכח איתם). אני לא יודע מה תחשבו אבל בעיני היה דמיון חד ולא מקרי בין הריקוד לבין הסצינה מהסרט.
מי שירצו הסברים יותר מפורטים ו/או הדגמות, נא להצטייד במספר ולגשת אלי בהפסקה.
חג שמח.
