.
דברי ימי הנגיעה נכתבים בזיעה ודם ושעווה. פס הקול של שדה האנרגיה מורכב מאנקות כאב ותאווה צליל סטירות ופכפוך של זיונים קשים. הכנעה היא עסק מסובך אבל היא תמיד היתה קיימת. מים זורמים רק אם יש שיפוע וכך גם ההיררכיה והדיאלקטיקה של האדון והעבד.
***********
צופי שמי הלילה מרחיקים את עצמם מה'רעש' האופטי של העיר ונודדים אל המדבר כדי להיטיב להתבונן בכוכבים. הם עם המשקפות והמצלמות שלהם הרחק ממקומות יישוב עם תועפות התאורה והקרינה שלהם. רחוק מהעיר המסנוורת המקשה כל כך את ראוּת השמיים הם מתמקמים עם בוא החושך וצופים בזריחת מיליארדי הכוכבים.
***********
אני רוצָה להיות לךָ, אמרת אי אז בחיים אחרים. אני רוצה להיות לך לחלוטין. שתעשה ממני חור. שתקח בלי רחמים. היה חשוב לָךְ להדגיש כמה את רוצה להילקח בצורה הגסה ביותר. הבוטה ביותר. בלי התחשבות. וכמה ריגשה אותך עצם הפניה אלי. עצם הבקשה.
את אישה חזקה וגאה. מה בשם שמיים מביא אותך לבוא אל גבר זר ולהתחנן שישפיל אותך וישפיט אותך עד עפר? למה רק עצם המחשבה איך הוא רודה בך ומצווה ומתעמר מפשקת אותך ומרטיבה אותך ומקשה עלייך לנשום?
למה חשוב לך שאהיה נוהג בך כמו כובש אכזר בשבויה שהוא משתמש בה כדי ככלי קיבול? למה את מתחננת: תהיה קשה אתי. תרמוס. תבעל. תעשה בי מה שאתה רוצה. בלי להתחשב.
אולי התשובה היא שרק בעילה קשה ואכזרית שמנכה החוצה (אבל לא מייתרת) רגש ורכות ועדינות יכולה לאפשר את חוויית הלקיחה הטהורה. המזוקקת. זיון של כוח שמייצר עוצמות שמזִינות את הנבעלת לא פחות מאשר את הבועל.
אולי רק כאשר מוציאים מהמשוואה את הרכיבים מסיחי הדעת של המבטים הרכים והלטיפות הענוגות והפוצי מוצי למיניהם ומשאירים רק הדבר הגס והקמאי עצמו של כל אופני החדירה הקשה שמתחילה בחורים וממשיכה אל תוך הנשימה והנשמה, רק אז את יכולה להפוך את עצמך למעבדה אנושית ולכלבת נסיונות ולחקור את הדרך שבה היד הקשה מאשרת את הנשיות שלך ומפוצצת את הליבידו שלך ומסבה לך אושר.
כדי להיטיב לראות את התהוות הריקמה של העוצמה צריך להתרחק מהרעשים של הקונבנציות (הניאו-רומנטיות) של העיניים הרכות והלטיפות העדינות שמפריעות לזקק את מעשה הלקיחה ולראות את הדבר האמיתי. הנקי. ייתכן שלרכות ולעדינות יימצאו מקום וזמן. אבל אורן מאפיל על התמונה הצלולה של הבעילה הקשה ומקשה לחוות ולחקור אותה.
כדי להיטיב לראות את השמיים המשובצים ביהלומים צריך להעמיק אל תוך האפלה.
.
