הגיגים במבחנה

אתמול היה לילה ייחודי.
זה התחיל עוד לפני שהלילה התחיל, עוד בזמן הציפייה לאוטובוס שאיחר לבוא
חיכו ליידי 2 צעירים שדיברו בינהם, מטבע היותי שקט נשארתי מחוץ לשיחה משך רוב הזמן, עד שהשיחה נגעה לנושא שהיה מנת חלקי עד לפני חודשיים.
שיער.

עד לפני חודשיים גידלתי שיער ארוך, ולשם נדדה שיחתם של השניים, ומשום מה החלטתי להצטרף לשיחה, שנדדה לנושאים שונים נוספים, כמו חיי לילה, ומשחקי מחשב והמשיכה גם על האוטובוס. מרוב שהייתי שקוע בשיחה כמעט פיספסתי את תחנת הירידה, מזלי שהבחור שדיברתי איתו הזכיר לי ששכחתי לשים לב לדרך.

אולי זה נדמה כדבר של מה בכך, אבל אני לא רגיל ליזום שיחה, ולרוב מוצא את עצמי בקונפליקטים פנימיים עזים עד שאני עושה את הצעד.

הגעתי, אני לא מכיר כמעט אף אחד, וכמעט אף אחד לא מכיר אותי, אחת המטרות כמובן היא לשנות את זה, אבל איך משיגים זאת?
אני לא מגנה את השקט שלי, יש לו את החיוביות שלו, אבל הייתי שמח לפעמים לפרוץ החוצה בצורה שאני מתהווה אליה
והיה נדמה שמספר לא קטן של אנשים שמו לב לכך.
המסיבה הייתה נעימה, חמימה ואירוטית, נהניתי מהשיחות, ובכלל מהאווירה.
לילה שמשאיר טעם לעוד