אירועי השבועות האחרונים משאירים אותי במצב של בילבול תמידי
הבחורה לא יוצאת לי מהראש,
לא שאני מתלונן על כך
אבל אני לא מכיר או רגיל לחשוב הרבה על אדם ספציפי
אני גם לא סגור על פשר הרצון, זה התחיל מסקרנות, והסקרנות עודנה שם אבל גם יש משיכה ורצון נוסף לא מובן במיוחד.
כמו תמיד כשיש אצלי בלבול בנושא מסויים יש גם מעין וויכוח בין הצדדים המרגישים, והצדדים הלוגיים
הצד של הרגש אצלי כמובן לא מעלה טיעונים של הגיון ופשוט זורק לאוויר הצהרה שזה מצב חיובי שמרגיש נכון, הצדדים שחושבים מעלים טיעונים כאלה ואחרים לחיוב ולשלילה, אבל מהם כרגע אני מתעלם
מבחינה פורמלית אנו ידידים, ומשאר הבחינות? אני כבר לא יודע..
קיבלתי כינוי נחמד על הפעמים בהם אני מלקק את השפתיים, דווקא נחמד - החתול שמיל
אני לא יודע לאיפה ואיך המצב הולך להתפתח, אבל אני יודע שאני רוצה להכיר ולחקור יותר לעומק את הייצור הנשי הזה
oh well - זמן להתחיל להתארגן לעבודה
לפני 16 שנים. 16 בנובמבר 2008 בשעה 11:57
