לפני 4 שנים. יום שלישי, 17 במאי 2022 בשעה 7:03
*טריגר פגיעה מינית*
הכרתי חבר פה באתר. היינו קרובים מאוד, דיברנו כמעט כל יום וסמכתי עליו באמת.
זה התחיל מקשר רומנטי שהפך לחברות פלוס הטבות, כזאת שמידי פעם היינו מתמזמזים אבל לקראת הסוף, במשך כמה חודשים, הקשר נהיה חברי בלבד, בלי הטבות ופשוט הדדיות חברית טובה. או לפחות ככה חשבתי.
יצאנו בפעם אחת לבלות יחד, והוא הקפיץ אותי הביתה. באוטו הוא הניח את היד שלו על הירך שלי, עצרתי אותו ואמרתי לו שאני לא רוצה - הוא הקשיב ולא המשיך במעשיו.
המשכנו לדבר ולהפגש כרגיל, ואז היינו יחד באירוע. עלינו יחד במעלית והוא פשוט הניח את היד שלו על התחת שלי, ליטף כלפי מטה את הירך ועצרתי אותו שוב. הפעם, ביותר אגרסיביות. אמרתי לו שאני לא רוצה ושדיי. הוא לקח כמה שניות להבין, אבל היה לו ברור שאני לא מעוניינת. שוב, לפחות ככה חשבתי.
החברות עדיין המשיכה כהרגלה ואני מצידי ברור לי שהוא לא יעשה מוב נוסף.
באתי אליו הביתה ליום ההולדת שלו, עשינו יום כיף יחד ולקראת סוף היום שיחקנו במחשב. אני ישבתי מול המסך והוא היה מאחוריי, לא צמוד, לא נוגע - פשוט ככה שנינו יכולים לראות את המסך.
באיזשהו שלב הוא התחיל להצמד אליי ואני התקדמתי קדימה עם הישיבה - מסר פיזי שאני לא בעניין.
משום מה, המסר לא עבר, למרות הפעמיים הראשונות שהוא ניסה ועצרתי אותו, וגם לאור העובדה שאני פיזית מתרחקת ממנו באותו הרגע. המסר כל כך לא עבר שהוא דחף לי יד למכנסיים. פשוט ככה, בלי לדבר, בלי התראה מוקדמת, בלי לגעת. פשוט דחף את היד שלו למכנסיים שלי.
מבחינתי הוא עבר גבול שהיה ברור, אדום ובוהק, והוא מצידו הבין שהוא יצא לא בסדר. עצרתי את החברות הזאת כי למען האמת, אני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך על בן אדם שלא מבין את המילה "לא", ונותן לחרמנות שלו לדפוק את החברות האמיתית והעמוקה שיצרנו.
הכאב הזה של לאבד חבר מהנסיבות האלה צרם לי. חוסר ההתחשבות, עודף החרמנות והעובדה שסמכתי עליו כל כך ריסקה אותי, אולי כי אני נפגעת מינית ללא קשר אליו או כי אולי זה באמת מעשה שלא עושים, במיוחד אחרי ששמים גבול ברור. קשה לי לשפוט כשאני בתוך זה, אבל כשסיפרתי לחברים הם אמרו בפירוש: "חבר לא עושה דברים כאלה, זה דוחה, תעיפי אותו".
ביקשתי ממנו שיעדכן אותי כשהוא מגיע לאירועים של הקהילה, שאוכל נפשית להתכונן מראש ולבחור אם אני ארצה להגיע או שאוותר בכל פעם.
בפעם אחת, לא רציתי לוותר על המסיבה שהוא תכנן להגיע אליה, ביקשתי ממנו שאם לא דחוף לו לבוא - שלא יבוא. בכל זאת, אני לא עשיתי שום דבר רע, אלא הוא זה שבחר לפעול ככה, וממש קיוויתי שיקח אחריות ושלא יגיע. הוא הגיע. אני אגיד לזכותו שהוא דאג להיות רחוק ממני, שלא אהיה בזוית העין שלו ואוכל להנות מהמסיבה בשקט. כמובן שראיתי אותו עדיין, התעצבנתי, אבל למזלי זה לא הרס לי את הערב.
הבעיה התחילה באירוע האחרון שהיינו. שוב, הוא רשם לי שהוא מתכוון לבוא למסיבה הזאת וביקשתי ממנו שלא יבוא. הוא הגיב בצורה מעצבנת ולא לוקחת אחריות - "סליחה שאני קיים". נחשו מה, הוא בכל זאת הגיע.
הפעם, במקום להתרחק מזוית העין שלי, הוא עבר עוד גבול. כל כך עבר את הגבול, שאני מוצאת את עצמי כותבת פוסט התייעצות כאן, כי אני לא יודעת מה לעשות.
כשהערב רק התחיל ישבתי במקום בלי הרבה אנשים והוא הגיע כמה מטרים מהמקום שלי. הסתכלתי לרגע לראות מי הגיע, ראיתי שזה הוא, ולפני שהספקתי לחזור אחורה ולהתעלם ממנו הוא נופף לי לשלום. כמובן שהמשכתי להתעלם, אבל כבר עלו לי העצבים. נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שלא ישפיע עליי.
ואז קרה הדבר הכי מעצבן בעולם.
ישבתי באחת הספות ברחבה, הייתי באמצע סשן והפנים שלי פנו לכיוון הרחבה. הוא החליט לעמוד לכיווני, למרות שיש ממש לידו בזווית אחרת מופע הצלפות מרהיב. הוא הסתכל עליי במבט ישיר, כאילו מצפה ממני לאיזשהי תגובה. באותו רגע פשוט התנתקתי. לא התרכזתי בסשן, לא התרכזתי בסביבה. כל כך כעסתי שהוא מעז להגיע למסיבה שאני כל כך אוהבת, ושיש לו את החוצפה להיות מול הפרצוף שלי ולהסתכל עליי למשך זמן כל כך ארוך.
התעלמתי מהנוכחות שלו וניסיתי לחזור לסשן ולהנות מהערב. מידי פעם הצצתי מפחד, ראיתי שהוא נעלם וממש שמחתי שאני יכולה להמשיך להיות בשלי. אחרי כמה זמן ראיתי מולי, איפה שהוא עמד, סשן חמוד של שתי שולטות מקסימות. אחרי כמה זמן, קלטתי שהוא בסשן, מטר מהפרצוף שלי. שוב, התעצבנתי.
האמת, כל מה שרציתי לעשות, זה לתפוס את שתי השולטות האלה ולהגיד להם מה הוא עשה. להסביר להן שהבן אדם הזה, שנראה בן אדם טוב, הוא בכלל שם את עצמו ואת החרמנות שלו לפני כל ערך אחר, במיוחד ערכים של לא לדחוף ידיים למכנסיים של אנשים שקרובים אליך ולא מעוניינים בך באופן הזה.
לא עשיתי את זה, אלא קמתי והלכתי. לא יכלתי לסבול את החוצפה שלו. אני כועסת נורא, עצבנית ובעיקר מטורגרת מכל הסיפור. מהרגע שכל הסיפור קרה אני סוחבת את זה איתי ביום יום, ונזכרת כמה זה נורא שחבר שמחשיב את עצמו חבר פגע בי בצורה כזאת. הדבר שעוד יותר מעצבן, שהמסיבות האלה זה בדיוק המקום שבו אני שוכחת מכל זה. אני מתנתקת, נהנת, לא חושבת על הדברים האלה ובעיקר נותנת לעצמי להיות חופשייה, כי זה בדיוק היופי במסיבות האלה. וכשעוצרים אותי גם בסיטואציות האלה, אני נפגעת עוד יותר.
אני מתלבטת אם לפנות למנהלי המסיבה ולספר להם. אני לא מחפשת לדפוק לו את החיים, לא רוצה שייפגע בחיי היום יום שלו. ככה החלטתי בהתחלה. אבל עכשיו, כשהוא ממשיך לפגוע בי ולעבור גבולות, עולה בי השאלה האם אני צריכה לוותר על ההנאה שלי באירועים האלה ופשוט לא להגיע לאלה שהוא הולך, או לפגוע בו ולדאוג לזה שלא יוכל לבוא.
אשמח לשמוע מה הייתם עושים אם הייתם במקומי.
תודה על הסבלנות ולמי ששרד וקרא את כל החפירה הזאת ❤
------
צ'ובאקה
