הכלוב הסודי

היא קצת התבלבלה.
הכל היה ברור ומובן מההתחלה.
היא הציגה את עצמה כמבינה בתחום,
חד קרן מצטרפת.
לרגשות אין מקום כאן.
בזמן האחרון יש מין הרגשה שהיא מתאהבת
יש הרגשה שכל מה שאת רוצה זה להיות איתו או איתה בכל מחיר.
את לא משאירה הרבה ברירות,
כרגע נתרחק קצת עד שתדעי את מקומך.
את צריכה להבין: הריחוק מגיע כי אנחנו אוהבים אותך ושומרים עליך

את חור

זה מה שהיית, וזה מה שנשארת, ולא בעולם הפנטזיות, בטח שלא שלי.
ומה עושים עם חור שאת? את רק אסופה, של שלושת החורים, שזוחלים בזוהמה שאת. את אפילו לא ראויה לשאת תואר כלבה, גדול עלייך. להיות כלבה זו זכות, שהיית צריכה להרוויח. את סתם טינופת, ששוחה בביוב , זה המקום שלך.
ופה גדול של טינופת, סותמים עם חרה .
פה גדול, עיניים אלי!!! - יופי, טעים לך?
תודה את אומרת, ומשתוקקת לעוד בעינייך הגדולות.
תבלעי הכל, תתפנקי.
זכית לגעת באלה, אכלת אוכל שלי, קיבלת זכות לאכול אותי.
רטוב לך בתחתונים?

כן זו ההכרה שלי לאחר הימים האחרונים.
מבין כמה אוהב אותך וכמה את חסרה לי בחיי
כמה חסרים לי חייך.

אבל גם יודע 2 דברים בבירור.

1 שאם אני לא אעשה צעד לשוחח לדבר זה לא יקרה
את לעולם לא תודי שטעית. מצטער אך זו האמת.

2 דבר שני יודע שלא אעשה זאת.
לא אפנה לא אגיע. האמת שיוצא מגידרי כדי שלא ניפגש.

ולא משנה מה יקרה. אני מאחל לך חיים הכי הכי טובים.

------
הולך לדרכי.

אז קיבלתי הודעה "לא שגרתית" עאלק ממישהו שאמר לי שמעניין אותו לקנות ממני תחתונים משומשים. הייתי בבוקר נעים עם הנשלטת שלי ואמרתי בואו נראה כמה הוא רציני ושאלתי אותו מה הוא ייתן לי. ענה לי שכסף ומתנות אז אמרתי לו שידבר אליי במספרים. בזמן הזה הנשלטת שלי שאלה אותי בכמה כסף אני אהיה מוכנה לחשוב על באמת לעשות את זה ואמרתי לה שבפחות מארבע ספרות אני לא מתעסקת עם הכאב ראש הזה.

ההצעה שלו הייתה מאתיים לזוג. בקניון זה יותר יקר. אז אמרתי לו שיילך לקניון וישחרר אותי. אחרי עוד קצת דין ודברים הוא שאל אותי כמה אני רוצה ועניתי לו שעל פחות מארבע ספרות אני לא מדברת. ואז הוא אמר שלוש באלף ואמרתי לו שאני מדברת על אלפייה לזוג. ואז סיכמנו על שלוש באלפיים, עברנו לטלגרם והוא נעלם.

תכלס לא הופתעתי, אבל היה משעשע. ואם אני אמכור יום אחד תחתונים משומשים אז אני אקח את הנשלטת שלי למסעדת יוקרה משהו ללקלק את האצבעות.

הייתה לי פנטזיה....
רק אקדים ואומר שמה שהיה לנו היה מטורף אהבה עם עוצמה מטורפת מעשה אהבה מדהים ארוך מטובל... וכשביקשת להגיע לאורגזמה בכל פעם על חלק קבוע מגופי עפתי למשמע גניחותייך
היה לנו מדהים.
והפנטזיה הייתה פשוטה.. לגדל את המשפחה שלנו באיזה חור נידח... שנינו עסוקים באהבה שלנו אחד לשני למשפחה מפרים אחד את השני
עוסקים ביצירה שלנו
תורמים מזמנינו לזולת את עם הכשרונות שלך ואני עם היכולות שלי
וכמו שהתרגלנו עד היום בכל שעה בכל מצב בכל מקום משתמש בך לעונג שלי ורואה כמה את מתענגת מלאים בעונג באהבה מקיימים חיים מלאים משמעותיים

זה נגמר והכול יילך לפינת הזיכרון...

לצערי לא מאמין שנמצא שוב משהו כזה אבל אלה החיים
לא תמיד מקבלים מה שרוצים.

חלמתי אותך מפורסמת... עפה למחוזות חדשים
ואני עסוק בללכד הכול לכוון לאהוב לדחוף

ויום אחד על המרפסת... הרבה נכדים מסביב צהלות שימחה צחוקים והרבה אהבה באויר את עם שיער לבן והשדיים המדהימים שלך מחייכת את החיוך שכל כך אהבתי

חלמתי פינטזתי לא הייתי מספיק חכם שיקרה.
וגם את לא.

------
מתאדה

אני מתגעגעת אליך. כל כך מתגעגעת.
זה נגמר באופן קצת מוזר.
אני מתאפקת שלא ליזום שיחה מולך. ואתה אפילו לא יודע כמה אני מתגעגעת. כמה? כמו שאני שונאת אותך. אותך
ואת החלק שלקחת.
את מה שאתה בחיים שלי. כל דקה שבזבזתי עליך.
אין לי מושג מה קורה איתך. אתה לא כותב לא לי ולא אצלך.

------
הפיה

פוסט 786 שדווח והוסר אוטומטית, חזר כעת לאויר.

אני מרגיש כמו מטומטם פתי. נפלתי לדבר נוכלות. אזהרה לאחיי הכלוביסטים.
פגשתי אותה במסיבה של הקהילה, החלפנו מספרי טלפון, הזמנתי אותה לקפה. קבענו בהרצליה. היא בחרה את המקום. אמרה שולטת זרמתי. למסיבה הביאה גם שוט – אז האמנתי.
הגענו למקום שבחרה – רק שזה לא היה בית קפה זו הייתה מסעדת בשרים ארגנטינאית. בום יצאתי במינוס 350 שח. היא לא הנידה עפעף לשלם. כאן רצוי לציין שזה הדייט הכי יקר שלי אי פעם. בשבילי זה הרבה כסף. כנראה עבור חלקכם פחות עבורי כן. בדרך כלל דייט ראשון יוצאים לשתות משהו – 50 שח מקסימום. אכלתי מנת פתיח. היא טחנה סטייק אנטריקוט.
סיימנו את הסאגה הזאת הציעה שנלך לטייל בקניון שממול. כאן חשדתי.
אבל סירבתי להאמין.
הגענו לקניון. היא נכנסת לחנות רואה תיק - קרוב לאלפיים שקל. שואלת "יפה לי? אני רוצה. אתה קונה לי?" והיא מחייכת אליי את החיוך הכי סקסי מפתה תמים שיכול להיות. כאילו זה הדבר הכי ברור מאליו, ששעה אחרי שנפגשנו לדייט ונילי לחלוטין ודיברנו על על סדרות בנטפליקס, עבודה (יש לה עבודה במשרה מלאה) ואיך אנחנו רואים קשר זוגי... הגיוני שגבר יקנה לבחורה תיק באלפיים שקל. המוכר הבן זונה גם מעודד אותה – אין תיקים כאלה. זה אחד אחרון. יושב עלייך בול.
אני אומר לה "לא, אני לא קונה לך."
"למה?"
למה? כאילו זה מפתיע, למה שלא תקנה לי תיק באלפיים שקל? זה הדבר הכי הגיוני בעולם.
"כי זה לא מתאים."
אמרתי לה שאם מוצא חן בעיניה שתקנה לעצמה. אז היא עונה לי (ושימו לב למניפולציה) "אבל אמרת לי להשאיר את התיק ברכב"
שתבינו הבחורה הגיעה לדייט עם תיק ספורט ענק, לא תיק צד נשי ושכשאלה אותי "אני אשאיר את התיק ברכב?" בעצם התכוונה ל"אנחנו הולכים לקניות על חשבונך?"
מרגיש כל כך מטומטם.
יצאנו מהחנות הזאת והלכנו לחנות הבאה. בחרה לעצמה כמה פריטים חסרי ערך. העבירה בקופה. מסתכלת עליי אומרת "חמישים"
הייתי בשוק. לא האמנתי שהסיפור ממשיך. אחרי שאמרתי לה שאני מרגיש לא בנוח. לא ידעתי מה לעשות כמו מטומטם העברתי את הכרטיס והכסף ירד. אמרתי לה שוב, אני לא מרגיש עם זה בנוח. אם את רוצה בואי נחזור לרכב וניקח את התיק שלך ותשלמי.
"לא צריך גם ככה אין לנו זמן."
נכנסת לחנות הבאה מודדת בגדי ים. חזיות. כל הזמן מתייעצת איתי. זה יפה לי? לקנות? מה אתה אומר? זה יפה? (מניפולציה נוספת) מיותר לציין שהיא נראית מצויין עם בגדים ועוד יותר עם בגדי ים.
מעמיסה מלא. אני אומר שוב, אני לא הולך לשלם על זה. אני אלך לרכב אביא את הארנק. "לא אל תביא, מה אם זה לא מתאים." באמת לא מתאים, קטן עליה, לא איכפת לה, היא קונה.
היא אומרת אין בעיה אני אחזיר לך, מה זה בסך הכל 20 שקל. גם מחנות 2 היא יצאה עם 100 שח קניות ואני שילמתי.
הולכת לחנות נעליים. "יפה לי? וואי יושבות עליי בול. איך יפה לי?" לוקחת שני זוגות נעליים. בשלב הזה אני אומר לה שוב.
"את רוצה אני אלך להביא את הארנק שלך ותשלמי באשראי שלך? את האשראי שלי אני לא מעביר."
"לא אין לי בדיוק אשראי עליי היום. אבל מה הבעיה אני אעביר לך בביט."
אני אומר לה בסדר, אז בואי תעבירי לי בביט את ה 600, ה 400 על הנעליים ועוד 200 על הקניות הקודמות ואני אעביר את כרטיס האשראי שלי.
"לא קודם אתה תעביר את כרטיס האשראי שלך, כי בביט אי אפשר להחזיר."
איזה טיפש אני, כבר אמרתי?
העברתי את כרטיס האשראי שלי. אנחנו יוצאים מהחנות ואני רואה שהיא לא מעבירה לי את הכסף.
אני שואל אותה תגידי זה רגיל אצלך?
"כן בטח, אתה יודע שגברים היו מתים להיות במקומך ולהוציא עליי גם אלפיים ושלושת אלפים שח."
נשבע לכם שבטח שהיו דגלים אדומים אבל זו פעם ראשונה שזה קורה לי. גם כשישבתי איתה במסעדה נראתה בחורה נורמטיבית, דיברה רגיל, הכרנו במועדון, לא עבדה במועדון, באה בתור אחת הבלייניות. יש לה משרה מלאה שקשורה להיי טק. סיפרה שקנתה לעצמה דירה בלי משכנתא. וואלה. לא ציפיתי.
"רק שתדע לך שגברים קמצנים זה ממש מוריד לי. ובטח שאני רגילה שגברים משלמים עליי אבל זו פעם ראשונה שמישהו מבקש שאני אחזיר לו. זה ממש מוריד לי. גם זה חלק מהשליטה שגברים משלמים עליי."
חזרנו לרכב. את הכסף היא לא מעבירה לי.
אנחנו יושבים ברכב. ואז היא מנסה עוד מניפולציה.
"רק שתדע שאם אני מעבירה לך את הכסף אז אין המשך. כי זה ממש דוחה אותי בגברים – קמצנות."
"בסדר. אז כנראה לא יהיה המשך."
"אבל אני לא מבינה אמרת שאתה מתכנת."
"נכון, אבל בשבילי זה הרבה כסף, בשבילך אולי לא, אבל בשבילי כן." ואז כמו מטוטם אני עוד מתרץ לה "את יודעת כמה מזונות אני צריך לשלם? את יודעת איזה חובות יש לי?"
"אז איך ציפית להחזיק אישה כמוני?"
"כנראה שאנחנו לא מתאימים."
(והאימ אימא של המניפולציות) "אתה מוכן לפספס את אהבת חייך בשביל 600 שח?"
לא מאמין איך בשלב הזה, אחרי כל הלחץ הפסיכולוגי המטורף לחץ שהתחיל להעביר לי גם רעד בגוף וגם גרם לי לגמגם מצאתי את המילים לענות לה.
"אם זו אהבת חיי אז היא תראה אותי ולא רק את עצמה."
לא ייאמן.
אבל היא מעבירה לי את הכסף. תוך כדי כך מסננת.
"איזה קמצן, מתקמצן לי על כמה שקלים. שונאת קמצנים. זהו נרגעת? לחוץ. תראו אותו."
אנחנו יוצאים מהקניון והיא שואלת אם אני מוכן לחכות איתה ברכב כי צריכים לאסוף אותה.
בחוץ רוח ונכון שהייתי צריך להעיף אותה לקיבינימאט אבל נשארתי לשבת איתה ברכב וכאן נסגרה התמונה. היא מקבלת שיחת טלפון תוך כדי שאני ברכב.
"800 שח לסשן... אפשר יותר קצר..."
בקיצור קובעת עם איזה נשלט סשן למחר תוך כדי שאנחנו יושבים ברכב. כן - כן זה היה הרגע שבו הבנתי...
ואז מתברר שמי שאוסף אותה זה "נשלט ההסעות שלה"
יצאה מהרכב וביי.
אני מרגיש כל כך מטומטם וכל כך מנוצל כי פעם אחרונה שהתחלתי עם מישהי במועדון הייתה לפני מלא שנים. עד שמשהו כזה קורה מתברר שעדיף שלא היה קורה. קבעתי דייט להכיר בחורה שנראתה לי סך הכל נחמדה ונפלתי על נוכלת.
וכל כך מטומטם על כל הדברים שהייתי צריך לעשות ולהגיד ולא עשיתי ולא אמרתי. כועס על עצמי.
מצד שני אני גם טופח לעצמי על הכתף שלפחות לא נסחטתי עד הסוף.
אז אחיי הכלוביסטים מאחל שתלמדו מחוויותיהם הרעות של אחרים ושהמפגשים שלכם יהיו מלאי אור ושמחה עם אנשים שרואים אותכם ואתם רואים אותם.

------
פתי מטומטם שכועס על עצמו

הסתיימה לה תקופה. לא קצרים היו הימים שלנו ביחד. והם היו אוהבים וקרובים ואינטימיים. אינטימיים מדי, עד שהחיים שלך לא יכלו להכיל אותנו עוד ביחד. אז חתכנו. באחת.
ועכשיו יש לי הרבה זמן להרהר ולהיזכר בכל הטירוף שעברנו ביחד. ובין כל האהבה והטוב שהיה, אני גם נזכרת בסקס. אני נזכרת שהיה לי כל כך קשה שלא יכולת פשוט לעשות איתי סקס. שכדי שיעמוד לך, היית צריך להכאיב לי.
אז, כשהיינו שם, רציתי. אני חושבת שזה הדליק אותי לראות אותך נדלק ככה. ורציתי שתזיין אותי, כי אהבתי את זה ממש.
אבל אז לא נתתי לעצמי להרגיש את זה, ועכשיו זה גואה בי, ומעציב אותי. שהיית צריך להכאיב לי כדי שיעמוד לך. אני יודעת שזה עניין שלך. אני יודעת שזה לא אני. ובכל זאת. עצוב לי שרק ככה יכולת לאהוב אותי. ככה.

מוחמאת מלא על הגוף הסקסי ושופע שלי
על הפנים היפות שיותר יפות מבתנונות בטינדר
אבל בסופו של יום אני לא מספיק טובה לכם
כי מי יצא עם מישהי ששוקלת 100 קג?
אני מעבירה לכם לילות מדהימים, גם פה בכלוב
אתם גומרים בגללי 3 פעמים בשעה ״ולא יודעים מה קורה לכם בגללי״
אבל לזוגיות אני שמנה מידי עבורכם, יותר מכוון לאנשי הטינדר מהכלוב
טינדר לא באמת משהו טוב.. זה כמו מנוע בלי שמן, לא פועל באמת. רק פיק אפ
כולם הודפים אותי כביכול כשאני רואה ״אוהב כושר, מכור לכושר, ספורט דרך חיים״ וכו
מרגיש שזה הדרך שלהם לסנן שמעות, שכל אחד אוהב דברים שונים וזה מובן אבל זה שורף לי שזה מעין חסימה שקופה עבורי
לא להציע לי שיטות הרזיה כי זו לא המטרה.
גם אל תנסו להסיק מסקנות על המשקל שלי או למה ככה ולמה ככה.
אל תשכחו שגם לפושע הגדול בהיסטוריה הייתה אמא, הוא היה חרמן וגם אולי הייתה לו אהובה שאהב.
גם לי מגיע. כמו כולכם..
השאלה אם בכלל הגורל שלי הוא כזה??
למען הסר ספק, אני בת 31 וחברותיי הקרובות מחותנות עם ילדים והלב נשרף לי שאין לי למי לחזור הביתה להתחבק בסוף היום.
אני עצובה מזה. עצובה מלהיות לבד.

------
י.