מהר מאד הבנתי שהמיניות שלנו שונה, כמו הרבה דברים אחרים שאנחנו שונים בגללם. ניסיתי לדבר על זה, ניסיתי לשתף, ניסיתי לפתור, אבל לא היית קשובה.
אז התחלתי להתכתב עם אחרות, ואז גם נפגשתי, ואת המשכת עם המין הונילי הפושר עמוס רגשות האשם, פעמיים בחודש בממוצע.
ואני בינתיים התקדמתי, והרחבתי גבולות, ובחנתי גבולות, ואת עדיין מתעלמת מהקריאות שלי לשינוי. אחת לכמה חודשים אני אומר לך שדי, נמאס לי, המין איתך מכניס לי יותר לחץ לחיים מאשר עוזר והייתי שמח אם היינו קובעים שאין יותר מין בינינו וכל אחד ימצא לעצמו את הפתרון שלו. זה עוזר לשבועיים, אבל אז את שוב שוקעת לשגרת הכביסות והצלילה לפייסבוק שלך שעות.
אבל את שמרנית ולא מסוגלת לחשוב על כל דבר שהוא לא המסגרת הקבועה שלימדו אותנו מאז שהיינו ילדים - גבר אחד, אישה אחת, לכל החיים, מין וזוגיות זה בהכרח אותו הדבר.
אז אני בוגד, ומפתח מערכות יחסים מסוגים שונים, ולא מבין איך את לא רואה את זה מולך, איך את לא מבינה מה שנראה לי נורא ברור.
כשאמרתי לך לפני שנים שיום אחד זה פשוט כבר לא יהיה חסר לי, לא חשבת שהייתי רציני?
כי זהו, לא חסר לי מין איתך. את שותפתי למטלות החיים, יש לנו ילדים, איתך אני רב, איתך אני משלים, אבל כבר יש מקום בחיי שאין לך חלק בו, ולא יהיה.
------
אש בתחתונים
