אני תמיד יודעת מתי זה יתקוף אותי.. הצורך. זה לא סתם עניין של להקיא אחרי ארוחה. זה הצורך לאכול הכל, לאבד שליטה. זה שכנוע עצמי כזה שיש לי מנגנון לאבד שליטה בלי לשלם את המחיר. ואמרתי לעצמי תמיד שאני לא כמו כולן. אני בולימית חכמה. אני תמיד מצחצחת שיניים אחרי, ודואגת לשתות חלב כדי לבטל את החומציות שיוצאת מהקיבה. קראתי את כל מה שאפשר על המחלה. אני שולטת בה. שקר שכזה. ובכל מקרה זה לא עזר לשנאה העצמית. שנאה עצמית על בולמוס האכילה, ובעיקר שנאה עצמית בימים שזה לא עובד. שלא הצלחתי להקיא ואז סתם אכלתי ואכלתי בלי שליטה. ושנאה עצמית על החולשה. הרי בולימיה זו מחלה של איבוד שליטה. לפחות אם הייתה לי שליטה עצמית הייתי יכולה להיות אנורקסית, ואז גם הייתי רזה. אבל אני מכל מחלות האכילה בחרתי את זאת שאין בה שום שליטה. רק שליטה מזויפת. ויש בה המון כעס, על עצמי ועל הסביבה .במיוחד בזמנים שבהם אני עמוק במחלה. כשכולם משבחים אותי על כמה רזיתי במקום להבין שאני במצוקה. וזו מחלה בודדת של ההתחבאות וההסתרה. להתגנב לחדרי שירותים בלי שאף אחד ידע. ופחד אדיר לספר למישהו שאת לא כזאת מושלמת, את לא כזאת חזקה או לא באמת הילדה הטובה.
אני תמיד יודעת מתי זה יתקוף אותי, זה תמיד כשאני עייפה מדי או עצובה. כשאני מרגישה שאני מאבדת את השליטה. פעם אחרונה הייתה אחרי מפגש ראשון לא מוצלח עם שולט. חזרתי הביתה בוכה, ומבוהלת. הוא ביקש יותר מדי מהר מדי ולא הייתי מוכנה. לא ידעתי להגיד לא וכשאמרתי הרגשתי שהיה מאוחר מדי, שעשיתי יותר מדי. אז הגעתי הביתה, ואכלתי חבילה של גלידה. אומרת לעצמי שזה בסדר, ברור לי שאחר כך אקיא אותה. ותוך כדי האוכל, כשלקחתי בכוח את השליטה, כבר הצטערתי על מה שאני עושה. אבל גם נרגעתי. אני מחליטה מה קורה לי. אני מחליטה באילו תנאים אאבד שליטה.
אומרים שבולימיה זו מחלה של פרפקציוניסטים, כאלו שלא עומדים בדרישה המתמדת להיות הכי טובים, שהנטל להוכיח עצמם גדול מדי. הפחד מהטעות כל כך גדול וזו דרך לשחרר מתח. ולפעמים אני חושבת שזה לא רחוק מקשר שליטה. מצורך רגעי לשחרר הכל, לשחרר כל רסן, ואז לאט לאט לקבל חזרה את השליטה. וכשאני בקשר טוב, כשאני ממלאת את החוסר במקומות אחרים, אני כבר לא מקיאה. אבל זה תמיד איתי, מלווה אותי. אז זה הוידוי שלי. אני נשלטת, בולימית, ואפילו לא רזה.
הניחוש שלי הוא שאני לא פה לבד. אז חיבוק של הזדהות לכל מי שנאבקת במה שהיה אמור להיות שלב חולף של נערה טיפשה.
