זר לא יבין זאת...
מדויק יותר במקרה הזה: רווק/ה לא יבין זאת.
אבל הנשואים שבינינו מבינים זאת היטב,
המורכבות של לנהל קשר דיסקרטי, במיוחד בעולם הזה (שונה לחלוטין מרומן סטנדרטי לטעמי).
ההסתרה, נקיפות מצפון, החששות, הסיכון..הגעגוע והתסכול, האופרציה הנדרשת לתכנון המפגשים והדיסקרטיות הנדרשת.
הכאב שעוד יגיע, הרגשות והתחושות כמו גם המחויבות והדאגה כלפיה שמלווה אותך לפני, במהלך ואחרי המפגש, תמיד.
ההבנה שאתם זקוקים לנס על מנת שאף אחד לא יפגע בקצה של הקשר הזה.
זה לא תמיד קל, זה אף פעם לא פשוט.
כן אני יכול להבין את הביקורת מהצד עלינו הנשואים, שמעתי הכל והתשובה כמעט תמיד היא שהסיטואציה האישית של כל אחד מורכבת כמו החיים, הם תמיד מורכבים.
יש באמת חשש אחד משמעותי ומפחיד, לפגוע בה, לפגוע בהם.
זאת מוות הפגיעה הזאת, היא קשה ועמוקה וכואבת והכי עצוב, זה עלול לשנות את מי שהיא.
אני יודע, כי ככה הרגשתי כשגיליתי. אותי זה שינה.
אני שואל את עצמי לפעמים אם זה היה קורה בכל מקרה, האם זה רק תרוץ שאני משתמש בו או שזאת האמת, שהארוע ההוא שינה אותי והוביל אותי בין היתר לכאן.
אין לי תשובה חד משמעית.
אני כן יודע שקשרים מזדמנים הם לא, לא שווים זאת לטעמי ועבורי, זה מרגיש לי חלול ולא מובן, כנראה שכל אחד מרגיש סיפוק וצורך שונים. הנראה שיש אנשים להם האקט הפיזי מספיק.
עבורי זה חייב להיות עמוק יותר, ריגשי יותר, אמיתי.
עבורי זה חייב להיות טוב. אופן בלתי נתפס ובלתי יתואר. אחרת מה הטעם בעצם.
בפעם היחידה שחוויתי זאת, הרגשתי חיי כנראה יותר מאי פעם. הרגשתי אושר מזוקק. הרגשתי אהבת אמת.
היא חסרה לי, היא עצמה וגם ההרגשה הזאת. יא תחסר לי לעולם.
אם כבר, אז תחוו עד לקצה.
ואל תפגעו בה, בו, בהם. זה כואב.
איך מסתדרים יחד שני המשפטים האחרונים?
החיים מורכבים כבר אמרנו
------
אנונימי
