קשה לי לגמור. לא שאני לא יכולה, לוקח לי זמן וזה מלחיץ אותי. אבל האדון אוהב שאני גומרת ורוצה לשלוט לי על הגמירה וזה עוד יותר מלחיץ כי אני מרגישה כמה הוא רוצה ואני לא רוצה לאכזב את האדון ואני נלחצת מהמחשבה שאולי לא אצליח. והוא אומר לי להירגע ושהכל בסדר אבל זה רק מלחיץ יותר. ואז הוא יורד לי בין הרגליים ומעביר את הלשון שלו שמה ואני במקום להינות מהתחושה נלחצת. אולי מגעיל לו. אולי האדון סובל בגללי. מה אני עושה? וככה היה כל פעם עד שיום אחד קראתי איזו כתבה שנשים לא גומרות מגירוי פיזי אלא הן גומרות לא פחות ממחשבות מפתות ושאישה יכולה לעזור לעצמה לגמור בכך שהיא תדמיין סיטואציה שמדליקה אותה. אז התחלתי לעשות את זה. לדמיין סיטואציה מדליקה. וכל הזמן הוספתי עוד פרטים עד שהיא היתה מושלמת לגמירה. ומאז כל פעם שהאדון מתחיל לגעת בי שם עם הלשון אני עוצמת את העיניים ומדמיינת את פנטזיית הגמירה שלי:
אני שוכבת קשורה למין כיסא שנראה כמו כסא של גניקולוג. הידיים קשורות למשענות והרגליםם מופרדות וקשורות לקצה הכיסא בפיסוק רחב. לידי עומד הסרסור שלי ומסביר לי בקול נוקשה שהלקוח הבא ביקש לקבל אותי כשאני אחרי גמירה. אני מסתכלת עליו במבט דואג. הוא יודע כמה זה מלחיץ אותי. אז הוא תופס לי את הפנים ביד אחת, לוחץ לי את הלחיים עד שהפה שלי נראה כאילו הוא מזמין נשיקה ואומר בקול לועג אל תדאגי מותק, יש לי בדיוק מה שאת צריכה. הוא עוזב לי את הפנים ולוחץ על האינטרקום בקיר וצועק למכשיר בקול מהיר, מרתה! אני בוהה בו מפוחדת ומבולבלת והוא מחייך אליי חיוך מרושע וברור לי שאני לא אוהב את מה שהולך לקרות עכשיו. דקה לאחר מכן נכנסת לחדר אישה מבוגרת, רחבה וגדולה. כזאת שאם אי פעם היה בה טיפת יופי הוא נעלם אחרי שנים של התאכזרות ועבודה קשה. אין בה שום דבר נעים, או רך. רק מבט אדיש שמתחלף מדי פעם למבט מלא כעס. מרתה, המותק הזו צריכה לגמור הוא אומר לה, ואז מסתובב אליי, ותופס לי שוב את הפנים כדי שאסתכל אליו ומסביר. תראי מותק. באמת שאין לי זמן לשטויות שלך אז הבאתי לכאן מישהי שהיא אלופה. אין מישהו שמרתה לא יכולה לגרום לו לגמור עם הלשון שלה. נכון מרתה? כן, מרתה עונה, ורגע אחרי אני כבר מרגישה את הפרצוף שלה נדחף אל בין הרגליים שלי, ואת הלשון שלה עוברת על הדגדגן, מלקקת ומוצצת ומדי פעם נדחפת עמוק פנימה. ואני מסתחררת. היא עושה הכל בכזה דיוק. כאילו יש לה שנים של ניסיון שלימדו אותה כל נקודה. והיא ממשיכה ככה עוד דקה או שתיים, ובזמן הזה הסרסור מסתובב סביבנו מביט בשעון בדאגה, ומדי פעם מצליף בי או בה וממהר אותנו. וכל פעם שהשוט פוגע בה מרתה מרימה לרגע את ראשה אליי ושולחת בי מבט מלא שנאה. דקה אחרי אני שומעת איך הסרסור כבר מאבד את סבלנותו ופתאום הוא נעמד מאחורי מרתה ופותח את החגורה. תקשיבו מתוקות לי באמת נגמר הזמן , ואין לי כוח לשטויות. אז זה מה שנעשה. אני הולך לזיין עכשיו את מרתה בתחת, עד שאת גומרת. וחסר לך שאני גומר לפניך, את מבינה? כי אם כן אני עובר לזיין אותה עם אלה. וברגע הוא נדחף לתוך התחת של האישה המסכנה. ואני רואה איך המבט שלה אלי הופך לשנאה יוקדת. וכל פעם שהוא דוחף את הזיין שלו עמוק יותר בתחת שלה, אני מגישה את הלשון שלה נדחפת עמוק יותר לתוכי. אני עוד רגע גומר הוא מודיע, ואני מרגישה גל של עונג שמרעיד אותי. ועם אנחות הגמירה שלו באוזן, והלשון של מרתה עמוק בתוכי אני גומרת ברעידות חזקות.
אז אני פותחת את העיניים ומצאת שאני בחיבוק עם האדון והוא מביט בי מרוצה ממני ומעצמו. הוא שולח לי חיוך שמח כמו אב שגאה בילדה קטנה, ואני רק חושבת לי מה היה קורה, אם הוא היה יודע כמה הראש של הילדה שלו חולה. או מה באמת גרם לה לגמור.
------
זונה
