הכלוב הסודי

- סיפרתי לך פעם על אהבת חיי?

- חשבתי שאני אהבת חייך 

- אתה צודק, אתה אהבת חיי, הוא.. הוא האהבה הגדולה של חיי 

- אני לא בטוח שזה גורם לי להרגיש יותר טוב

- אתה יודע, אנחנו עדיין בקשר אני והוא, הוא הבן אדם היחיד שבאמת אי פעם היה השולט שלי

- את חושבת שהוא יופתע לגלות שאת שולטת?

- כן, כנראה... הייתי נשלטת הארד קור, טוטאלית כזו. אבל אולי לא, בסך הכל למה הוא ציפה כשסיימנו את השליטה בינינו, שאני אצליח להסתפק בחיקויים בגרסאות עמומות מפלסטיק פריך? אז שיחקתי... ועשיתי להם את המוות. יש כמה שולטים שלא יודעים, שחושבים עד היום שמה שהיה בינינו זו שליטה. אבל זה בעיקר היה משחק, נעים ומגרה אבל משחק. וזה בסדר, אתה יודע... יש הנאה גדולה ממשחקים. אבל מעט מאוד יכולים עלי, ועוד יותר מעט זה אלה שיכולים עלי ושיש להם גם לב טוב ומספיק הומור עצמי בגלונים. למה הוא ציפה? הוא הרי תמיד ידע שאין לו תחליף בעולם. אז כשנמאס לי מהמשחקים לאט לאט הפכתי אליו. השליטה שלי היא כל כך השליטה שלו רק בפמדום. אותו המקצב אותו הלב, הדברים שגירו אותי רק מהכיוון השני. אם השפלה או כאב מגרים אותי הרי שלגרום אותם זה כמו לחוות אותם, זה אותו דבר רק מזווית אחרת, אותם חומרים, אותם עוצמות. אתה לא יכול אף פעם לזייף או לבלף אותי כי אני רואה את הכל, אני רואה את כל הזויות, וגם הייתי בכולן. במובן מסוים, הכרנו בזכותו, בלעדיו לא הייתי השולטת שאני היום ולא היית שלי כמו שאתה שלי.

הוא עדיין השולט שלי במהות בינינו, כנראה תמיד יהיה איפשהו, והוא גם החבר הכי טוב שלי.  באופן הכי מזוקק שיש, אנחנו אוהבים, תמיד. אבל בשלב מסוים הבנו שמה שאני ומה שהוא רוצה בשבילי בחיים, זה דברים שאין שום אפשרות שיקרו כל עוד אנחנו יחד... יש מגבלות גם לגבר נשוי במערכת יחסים הכי פתוחה. הוא תמיד שאל אותי, למה לא יכולנו להפגש יותר מוקדם, איפה הייתי כל השנים האלו. ואני תמיד שאלתי, איך הוא לא חיכה לי. 

אם יש מישהו שהשפיע עלי חיי בצורה מהותית לטובה בעומק הדברים ועל פני כל כך הרבה מישורי חיים, זה הוא. לא הייתי מוותרת על שניה של היכרות איתו. וגם לא הייתי משנה אותו, ולא באמת הייתי רוצה אותו בגרסה שאולי הייתה מחכה לי... זו כבר הייתה גרסה אחרת לגמרי שלו. 

-

-

-
- אתה יודע, הבת שלנו קרויה על שמו.