אני מנסה ולא מצליחה להבין למה כל כך הרבה נשים פה נופלות בפח של הגבר הנשוי או הלא מונוגמי כשהן עצמן לא מעוניינות בכך.
אין לי שום דבר נגד נשואים (לא בוגדים, זה כבר סיפור לפוסט אחר) או לאי מונגמיה אבל אם מישהי לא מעוניינת בכך ונכנסת למערכת יחסים כזאת רק כי לטענתה ״אין משהו אחר״ זה פשוט עצוב.
אני לא חושבת שאי פעם בחיי פגשתי בחורה ונילית שנכנסה למערכת יחסים לא מונוגמית בעל כורחה (לא מדובר בכאלה שניסו והגיעו למסקנה שהן דווקא בעד) כי ״אין מספיק גברים בטינדר״.
גם בעולם הונילי נשים וגברים יוצאים לאינספור דייטים ויכולות לעבור שנים עד שיפגשו בן אדם שבאמת מתאים.
איכשהו רק בכלוב אחרי כמה שבועות/חודשים יש הכרזה שזהו, אין פה אף אחד ואין ברירה אלא לסבול או להשתכנע שאין דרך אחרת ולהלל את השולט המהולל שברוב טובו ותהילתו הוא מרגיל אותך לסבול את ייסורי הקנאה לטובתך האישית.
הוא הופך את זה למבחן סיבולת עבורך, את חושבת שזה לטובתך אבל בגדול הוא לא שם עליך זין כי הזין שלו בדיוק בפה/כוס/תחת של מישהי אחרת.
מותר להתנסות ומותר לטעות אבל אל תוותרו על העקרונות שלכן כאילו אתן בקצה המטוס ונגמר העוף אז נתקעתן עם הפסטה.
אל תתנו לאף אחד לשכנע אתכן שאין פה גברים מונוגמיים ולהגיד לכן שאין ברירה.
תתעקשו על מה שחשוב לכן גם אם זה לוקח זמן.
------
המתוסכלת
