את שמה לב מה את עושה?
לעצמך? להם? לי?
אז כן הרגשת שדרכתי עלייך. הרגשת שאני דוחה אותך.
אז. כן מבין מצטער ואצטער על זה.
אבל תראי מה עשית מזה חיסלת אותנו חיבלת את הדבר המדהים שהיה לנו. חיסלת לנו את הקן.
והכול בגלל החרדות שלך. במקום לתת לי להרגע לדבר איתי להסביר לי.
מי כמוך יודעת שכשכן היו שיחות כאלה דברים השתנו. הבנתי אותך יותר ראיתי אותך יותר.
כל שיחה כזו השלימה עוד חלק בפאזל המדהים שבנינו.
את באמת חושבת שנמצא כזה דבר שוב?
הסיכוי קלוש ביותר. חצי ממנו ייחשב להצלחה.
מי כמוך יודעת שברגע שהבנתי תיקנתי גם בעצמי דברים.
ואת את במוד. מלחמה משתוללת בועטת נושכת כתבת על זה פעם. תנסי להיזכר.
לא מגיע לי את זה. וגם לך לא.
את יודעת כמה מאושרת היית וכמה מלאה הרגשת וכמה שמרו וגוננו עלייך.
שמרתי שתי תמונות של פנייך. אחת מההתחלה שלנו ואחת כשבוע לפני הפרידה.
מאישה כבויה עם פנים מתוחות ועצובות.
הפכת לאישה חייכנית מלאה בטוחה מועצמת לומדת חוזק.
תחשבי על מה שאת עושה כלבה.
תתיישרי לרגע תבקשי שיחה.
יותר טוב תתקשרי.
הפינה שלך שמורה כמו העולם שלך כמו כל השאר...
------
הבעלים שלך.
