הכלוב הסודי

טלי35​(שולטת) - אנשים לא משתנים.
את יכולה ללכת ולחפש משהו טוב.
את יכולה להשאר איתו - ולקבל אותו כמו שהוא. לשמוט את התקווה שהוא ישתנה.

כך או כך זה לא פשוט בכלל.
בהצלחה.

A v​(שולט) - אני קצת מסכים איתך אבל גם קצת לא.
למצוא אהבה זה לא פשוט. וכשמוצאים... לא מוותרים כל כך בקלות.
ואם תוותר.. תעשי רגע חשבון כמה יגידו לה מה שהיא רוצה לשמוע כדי להיכנס לה לתחתונים.

Lady cbt​(שולטת) - מה שטלי אמרה.
תחתכי ותמשיכי הלאה.
אל תתפשרי על עצמך ועל המטרות שלך.
אנשים באים והולכים, תדאגי שרק המתאים לך ביותר - ישאר.

טלי35​(שולטת) - זה לא מה שאמרתי... אחדד אם זה לא ברור:
אמרתי שהיא יכולה לבחור לחתוך ויכולה לבחור להשאר. שתי האופציות קיימות ולגיטימיות.
אם היא בוחרת להשאר - שלא תצפה שהוא ישתנה בשבילה. אנשים *לא תמיד* משתנים

Lady cbt​(שולטת) - הבנתי מה כתבת:) החלק הראשון בתגובה שלי הסכים עם האמירה שלך שאנשים לא משתנים. החלק השני היה עצה ממני שעדיף לה לחתוך.

חלקה כאישה​(אחר) - תהיתי עם עצמי לגילך הנכון להיום , לצערי לא יודע .....
פרשי את כפות יגייך למולך ככפות מאזניים , ושימי על כל כף את מה שנכון לך היום וראוי לך .
באחת , להנות ממה שיש לך היום ולומר לעצמך , תן לזמן ללכת , רק השאלה לאן ועד מתי , ובשניה את הרצון הטבעי שלך כאדם כאישה לממש את ייעודך כאם , וגם כאן יש את ערך הזמן והשעון הביולוגי שלך .
ביננו היום אהבה בת עשרים כמעט לא קיימת והאם לוותר על עונג ההורות , ואם תוותרי , כל חייך יהיו מלאי תסכול על שלא הפכת לאם ורק כדי לזכות בצרור אורגזמות ראויות מגבר שכיום ראוי לך , שלמות ראויה במיטה שלך תמיד תמצאי , אם תדעי לומר ולהכווין כל אחד שתמצאי בדרכך , שלמות הורית וחווית גידול ילד או יותר , זמנה מוגבל .
לכשעצמי מתוך ראיה שלמה שלי ויתרתי על עונג ההורות , ובגילי המופלג לא חושב שנכון לעשות ילד , את רוצה להגיע לקצה גבול היכולת שלך להרות , וגם עז אין ביטחון שהכל יהיה כמון שעון.
הדילמה שלך לא םשוטה , וקטונתי אני כאדם כחבר כאן באתר לייעץ לך בצורה חותכת מה לעשות , רק כולי תקווה שטיפה זרעתי לך אור בפינה חשוכה למחשבה ראויה , ויפה שעה אחת קודם .
בהצלחה לך , וכל שתעשי , עשי משלמות פנימית נכונה והיי מוכנה גם לשלם את המחיר .
חיבוק

ve-ra{Q} - אתייחס דוקא לעניין הילדים כי יש כאן מספיק יועצי אהבה. לרוב כשמדובר באל הורות אידאולוגית או מתוך תחושה פנימית, זה בוער. זה לא- אולי לא רוצה כי העולם חרא. איני יודעת בת כמה את, גישה שכזו עתידה להשתנות לדעתי. היי עם האצבע על הדופק, שלא תדפקי לעצמך את הצ׳אנס להרות וללדת אם תרצי. לטעמי, לא פשוט למצא אהבה; הרבה יותר מורכב למצא פרטנר לגידול ילדים. ולכל המצקצקים, לעשות את זה לבד, זה בהחלט לא אידאל גדול.
לטעמי, הספקות שלך, והעובדה שהעלית אותם כאן, מצביעים על כך שאת כבר יודעת מה נכון לך לעשות.
L

ve-ra{Q} - ו- אנשים לא משתנים.
גם אם נדמה יהיה שהוא עושה מאמץ לקראתכם, זה לא שינוי אלא אילתור מקומי.
L

סטורנוס​(שולט) - אחזק ואומר ששינוי שנובע מחרדה (פרידה) הוא אינו אמיתי וקצוב בזמן, בסוף אנחנו מה שאנחנו.
גם כאב לב מפרידה הוא זמני.

FlowerKitty​(אחרת) - לשקול אופציות של הורות משותפת. לבדוק אם זה קונספט שהוא מוכן לחיות איתו. לדבר על זה.

אם אתם גרים ביחד, זו תהיה פשרה גם מצידו, כי גם אם את עושה ילד עם גבר/זוג אחר - הרי חלק ניכר מהזמן הוא יהיה אצלכם בבית, ויהיה באיזושהי רמה דמות "הורית" עבור הילד. אם אתם לא גרים ביחד,זה טיפה יותר פשוט. כך או כך, אתם חייבים לדבר על זה...

לשבת בשקט ולצפות ולקוות ולבנות על זה שאולי החלק הזה בו, הבחירה באל הורות, ישתנה מעצמו - זה רעיון רע. אבל לדבר צריך, ולא ממקום מניפולטיבי של לחץ. אולי כשהוא יבין שזה נעשה כל כך חשוב לך שאת שוקלת פרידה הוא יסכים קצת להתגמש (נגיד עם האופציה שבה את תביאי ילד עם מישהו / זוג אחר)? אולי יתברר שעם כל הצער, הוא לא יכול לקבל מחשבה על עולם שבו יהיו בחיים שלו ילדים באיזושהי קונסטלציה, וכן תחליטו להיפרד?

בכל מקרה, כלום לא יקרה אם לא תדברי איתו על זה. ואז האופציה הרעה שדיברתי עליה, ש"תפספסי את הרכבת" ואחר כך תתתחרטי, בהחלט עלולה להתממש...

סווריןן - עצה טובה של פ"ק- הורות משותפת עם זוג גיי או סתם גיי: גם תהיי הורה (אם מתאים לך), וגם תסייעי למגזר (אם חשוב לך), וגם תרוויחי כסף ממשהו בעל ערך. בן הזוג שתארת מראש לא רוצה מונוגמיה, אז זה לא אמור להפריע לו

FlowerKitty​(אחרת) - רק תיקון קטן: אין כאן רווח כספי. רווח כספי יכול להיות בפונדקאות, אבל שם את רק הפונדקאית, לא האמא. כותבת הפוסט כאן רוצה להיות אמא.
גם בהורות משותפת, כיוון שההיריון מתרחש בגוף של האישה, במקרים שאני מכירה באמת נכלל בהסכם שנחתם מראש כיסוי כספי לפחות חלקי של הפסד ימי עבודה בעקבות הזרעות או טיפולי הפריה, בדיקות, סיבוכים, אפילו שמירת היריון אם מגיע מצב שיש בה צורך... אבל זה לא רווח. זו רק השתתפות בכיסוי הפסדים.

worldinmyeyes{לא מחפשת} - כתבו פה - ובכל זאת, להישאר עם מישהו בתקווה שישתנה, זו טעות גדולה. מכל כך הרבה בחינות. היא מייצרת ציפייה שבסופה ייתכן וטמונה אכזבה.
יש דברים שאפשר להתפשר עליהם בזוגיות - ילדים או אלהורות, בעיני, אינם אחד מהם.

אהבה וחיבור הם נדירים, אבל אם יש ביניכם פערים אקוטיים כאלה, כמו בסוגיית ההורות והמונוגמיה, יכול להיות שההתאמה שקיימת ביניכם מתאימה לשלב מסוים של הקשר, אבל למקום הבא שחשוב לך - אולי פחות.

ארגמןן​(אחרת) - הפחד הוא מובן ולגיטימי לחלוטין, וגם ההתלבטות שלך. את יודעת מה חשוב לך בחיים ובמערכת היחסים. אני הייתי עושה הפסקה קצת מהקשר ומנקה את הראש, יושבת עם עצמי ומזכירה לעצמי, אולי עושה רשימה של הדברים שחשובים לי במערכת יחסים (בלי קשר לגבר הנוכחי) ואיך אני רואה את החיים שלי עוד נגיד 3 שנים או 5. ובודקת עם עצמי האם עם הגבר הזה אפשר לקיים את מערכת היחסים או את החיים שאני רוצה לעצמי. יש לך את התשובות בתוכך.

איה74 - אנשים לא משתנים.
ז"א הם כן, אם הם מספיק רוצים. כי זה דורש הרבה מאמץ.
אנשים לא משתנים עבור אחרים ובטח בלוח זמנים שלך.
שחררי.

janet wise - לא יודעת בת כמה את, בכל מקרה אם את מתמהמת בהחלטה שלך לגבי ילדים ואת בגיל הנכון ויש לך את הכסף לזה, ממליצה לך לעשות שימור פוריות, וגם אז הסיכויים לא מדהימים.

נשמע שהראייה שלך מפוכחת אבל עדיין רומנטית (וזה סבבה וזה מהמם.. אבל בהחלטות כאלה, צריכות שכל ישר, ופחות רגש).

לקוות שדברים ישתנו מהצד שלו לרוב מסתיים במפח נפש. תשאלי את עצמך, מה את מקבלת ממנו כי כתבת כאן דברים שהם פשרה מצידך. על מה הוא מוותר / מתפשר למענך?
לפעמים אהבה זה באמת לא מספיק, במיוחד אם השקפות החיים שלכם שונות.

לחשוב "מה יהיה אם לא אכיר איש נכון עבורי אז עדיף לי להישאר בקשר הזה" זו מחשבה שמונעת מפחד ומשאירה אותך במקום שלא בהכרח טוב לך לטווח הרחוק. מותר לפחד, זה אנושי, אבל לתת לפחד לנהל את ההחלטות שלך, זה כבר מסוכן.

אני מאמינה שאת תמצאי את מה שאת רוצה, איך שאת רוצה שזה יהיה. בהצלחה.

גבר סנדוויץ​(אחר) - ראשית, נצא מנקודת ההנחה שהרצונות שלכם לא ישתנו בעניני מונוגמיה וא-מונוגמיה ובין הורות לאל-הורות.
אז יש פתרונות תאורטיים אבל הם מאוד קשים לביצוע. יכול להצליח עם הרבה אהבה, הכלה, הקשבה ועזרה זה לזו.
את יכולה לעשות ילד עם מישהו אחר בהורות משותפת וללא מין או מתרומת זרע.
ואת יכולה לתת לו לנהל מערכות יחסים נוספות ולהיות סבלנית ומכילה.
הרבה הקרבה מהצד שלך. השאלה אם הוא שווה את זה, מה הוא ייתן בחזרה והאם הוא יהיה שם בשבילך גם כשאת חווה את ההריון והלידה וחוויות האמהות המאוד מאתגרות.

Glitch - אין לי משהו טוב לומר, רק שאני נמצאת באותה צומת דרכים בהקשר של ילדים אז הוצאת לי את השאלה מהפה. אני לא ממש מצליחה להבין אם אני רוצה ילדים, ובניגוד למה שכתבת אין לי כרגע התחלה של איזה יצר אימהי. שמעתי כבר אנשים שאומרים שאם את לא יודעת, כנראה שתרצי ויש בזה היגיון, אבל ממקום של מישהי שבאמת עדיין מתלבטת אני קצת מפחדת שזה אף פעם לא יבשיל. אני יודעת שאם ארצה ללכת במסלול שבו אנחנו עדיין זוג אבל אני מביאה ילד בעתיד בקונסטלציה נפרדת, הוא יהיה שם בשבילי, ולא בטוחה שככה אני רוצה שהחיים שלי יראו. בקיצור זה חרא מורכב ועצוב.
נראה לי שכן מתפספס לאנשים מבחוץ כמה פערים מהותיים כאלה יכולים להתקיים בתוך קשר טוב שהוא מלא באהבה והתאמה והקרבה ונתינה משני הצדדים, וזו אחת הסיבות שמאוד קשה להחליט מה לעשות, מעבר לפחדים.
אני לא חושבת שכדאי להניח שהוא ישתנה, צריך לחשוב ולפעול על סמך המצב הקיים. כלומר להמשיך הלאה, או באמת לחשוב על פתרון ששניכם תחיו איתו. המחירים עדיין קיימים ואמרו כאן כולם דברים חכמים והרבה אפשרויות.
העיקר שלא תזניחי את זה וכן תתעסקי בזה כמה שכואב. כי הזמן עובר, ואלו דברים שדורשים בירור.
❤

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - צודקת.
אני חושבת שבין השורות קראתי שלא ברור עד כמה היא חשובה עבורו ולא רק הוא עבורה. עצם זה שנכתב על זה וידוי מרמז על קושי לדבר על זה איתו ועל חוסר בטחון כללי בקשר. אבל אולי אני סתם מדברת מהפוזיציה. זו תמיד אופציה.

קובלט - בהנחה שהוא לא ישתנה.
ציירי לעצמך את כל התסריטים האפשריים.
וקחי את עצמך 20 שנה קדימה.
על איזה תסריט את לא יכולה לסלוח לעצמך?

janebo​(שולטת) - אף אחד לא משתנה .
את רוצה להיות אמא ולהמשיך להיות איתו ?
הורות משותפת או תרומת זרע.
תהני מכל ההעולמות
ואם יש לך אהבה אמיתית אל תוותרי עליה
בהצלחה

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כבר אמרו הכל אז לא אחזור על העצות הטובות שכבר ניתנו;
רק רוצה לציין שבאופן כללי לא כדאי לבנות מערכת יחסים על הציפיה שהצד השני ישתנה. צריך תמיד לשאול את עצמנו - מה אם זה יהיה בדיוק ככה, כמו עכשיו, תמיד? האם אני מוכנה לזה? האם שווה לי להישאר?

החיים דינמיים אבל לקוות שאנשים אחרים ישתנו זו בדרך כלל טעות, ולתלות את האושר של עצמך במעשים של אחרים - עוד יותר.
קחי אותו ואת מה שהוא רוצה בחייו כנתון, ותחשבי אם את מוכנה לזה. תשמחי שהוא לפחות ישר איתך לגבי זה, ואל תניחי שזה זמני או לא מדוייק. הוא אמר = קבלי כנתון.

דרך אגב, לא ממש ברור אם גם את א-מונוגמית או שפשוט מכילה את זה כי רוצה להיות איתו... אבל נשמע שיש טעם לברר מה בדיוק המקום שלך בחיים שלו והאם גם את כל כך חשובה לו שהיה שוקל לוותר על משהו שמשמעותי לו בשביל להיות איתך.
אהבת אמת זה נפלא ושווה לעשות ויתורים גדולים בשביל אהבת גדולה ושותפות חזקה. רק תבררי אם זה אכן מה שיש לך.