אני בכלל לא בן אדם רע. אין בי שינאה גם כשמתחמם ומתעצבן שוכח מהר מאוד
אני יודע לקרוא אנשים להבין אותם ולמה לצפות מהם
ונדיר שאני טועה בעניין.
אבל.. וזה אבל גדול אני אף פעם לא מבין למה אוהבים אותי. למה עושים עבורי. למה נותנים לי.
תמיד מחפש מה האינטרס של זה ממולי...
ותמיד כל חיי עזרתי לאנשים והתמורה לא עיניינה אותי.
אבל באיזה מקום אני תמיד בטוח שמנצלים אותי. גם אם אני הצעתי לעשות..
וזה... תמיד הורס לי הרס לי וכנראה ימשיך להרוס לי
לא מאמין שבאמת אוהבים אותי תמיד בוחן בודק ומחפש להרגיז לעצבן לראות אם יוותרו עלי מיותר לציין שכן אנשים מוותרים כי למה הם צריכים את זה בחיים?
ואז אני כאילו מקבל הוכחה שצדקתי.. ולצערי הרסתי לעצמי את אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים. ואין תקנה הרסתי לחלוטין שרפתי כל גשר וגם שם כל הזמן עשיתי כדי שהיא תגיב תראה לי שאוהבת והמבחנים האלה שלי רק הרסו לי.
ועכשיו אין לי מושג מה לעשות פעם ראשונה בחיי שאין לי מטרה או טעם
לאן בדיוק להתקדם?
היא הייתה האחת שהייתי צריך לסמוך לחלוטין לדעת שעושה מהלב וידעתי
כי בתוך תוכי ידעתי כמה אהבה יש שם.
ורק אני האשם אני יכולתי לעשות את הכול קל ופשוט.
ומה עשיתי... מבחנים מטופשים שרק הרחיקו ממני.
אני היחיד שהורס לעצמי ולא נראה לי שאני יודע איך לתקן את עצמי.
דפוק.
