אני נזכרת בפעם הראשונה
שפגשתי שולט.
אחרי כמה שיחות ביננו נעימות,מנומסות .
ואני אין לי שמץ של
מושג ... מהי שליטה
נפגשים בקניון, הוא מכוונן אותי
לתא שרותי הנכים.
מוודא שנכנסתי ושאני עם הגב אל הדלת
אומר לי לעצום עינים ,נכנס כמה שניות אחרי.
אני שומעת רק את פתיחת הדלת ,נעילתה
וצעד שניים...
הוא מתיישב על האסלה אוחז במותני ותוך כדי תנועה מוריד אותי על ברכי כשרגליו פסוקות.
אוחז בשערי ומצמיד את פני אל איברו .
איברו זקור אני חשה זאת ומנגד חשה תחושת בהלה מעורבבת עם יצר הסקרנות.
בליל של מחשבות מתערבבות במוחי הלב שלי מחסיר פעימה,פעימה של מה עומד להיות...לא קרה כלום מלבד זה...
הוא אומר לי לקום ולבוא אחריו אני נשרכת
אחריו במרחק צעדים ספורים מנסה להדביק את הקצב,לא מצליחה.
מגיעים לחניה הוא מסתובב אלי ואומר לי:
מרגע זה המילה לאתר,אינה קיימת בלקסיקון שלך !
אני מביטה בו מבוהלת ובראשי עולה המחשבה:
מה את עושה?
לאן את נכנסת?
הפחד אחז בי,רגלי ננעלו מעולם לפני כן לא חשתי בהלה שכזו.
ברגע יצא מפי המשפט: אני מוותרת.
הוא הביט בי לא שאל למה ואילו אני הסתובבתי והלכתי.
הבנתי שאני עוד לא מוכנה,שאני עוד לא יודעת מספיק שאני חייבת להבין מדוע העולם הזה כ"כ מושך אותי וכ"כ מפחיד אותי.
שם החל המסע
והיו רגעים יפים ומספקים והיו רגעים קשים הגעתי לשיאים וירדתי לתהומות .
והיום אני מביטה מנגד יושבת על הגדר ותוהה
האם יבוא הרגע בו ארד
או אסוג לאחור.
------
המהורהרת
