*******אזהרת טריגר - התעללות מינית אכזרית בילדות
זה הכל רק משחק של דמעות...
של מי יותר מלוחות לדעתך? של ההיא? או ההיא?
הרי לך לא ממש אכפת. מצידך ים גדול אחריך ועוד כאלו לכבוש.
הטעם המתוק של ההכנעה מתחלף מהר מאוד בכאב.
ולא כזה שנעים לכאוב. אלא זה שבורחים ממנו ומפחדים ליפול אליו שוב.
ואיך בכלל הגענו לכאן?
תמיד היה ריח של אבק. של אתר בנייה. למעשה עד היום, כל פעם שאת עוברת ליד אתר בנייה את נשארת נטועה במקום במחשבה, בפועל את רצה ובורחת כמה שיותר מהר.
תמיד קיבלת סוכריה על מקל כשהוא סיים.
תחתון ומכנס ספוגים בדם. מהר הביתה "..." לזרוק את הבגדים ולשטוף. הנה, סוכריה וליטוף.
לא פעם אמך שאלה אותך לאן נעלמים כל הבגדים שלך.
היה לך מפתח על הצוואר. מימייה בצבע כתום. 2 צמות. שברירית ורזה. זה היה אתר בנייה מתחת לבניין שלך. נבנו בו וילות והבנייה הייתה כל כך ארוכה. כמה שנים? מתי הבתים האלה יבנו כבר, היית שואלת.
זה היה סוד גדול. אל תספרי לאף אחד כי זה הסוד שלנו ואם תספרי את תהיי ילדה לא טובה ואני אכעס עליך.
את יודעת מה קורה כשאני כועס נכון?
לפעמים אני רואה את הדמות שלו בעיניי רוחי. צעיר הוא היה, פועל בניין ממוצא זר.
תמיד הוא היה משחק איתי לפני. בתוך אחת הוילות הלא בנויות.
מחבואים, תופסת, מחבק, מלטף. חבר כזה. אבל אז הפנים שלו היו משתנות. אם לא תתנהגי יפה אקשור אותך. אחסום לך את הפה. עם החולצה שלו. הרוב נמחק. הטיפול עשה את שלו. עיבוד הטראומה. היא כבר במודע. אך יש דברים שעדיף להם להשאר בשכחה. באפלה. במקום אליו אין גישה במוח.
כמה דם. חתכים בפי הטבעת, חתכים וגינלים, הכל דם.
ואין ילדה יותר.
ואין ילדות יותר.
ואין לצאת מזה.
ולא שוכחים את זה.
ומביאים ילדים וחיים עם גבר, ובפנים אין כלום.
והילדים גדלים והגבר איתם,
התארים נאספו, המעמד קיים. החיים תמיד ליד, לעולם לא באמת.
ואין ילדה יותר.
מגיל 5 היא איננה. עד היום את מחפשת אותה. כמה שנים חלפו עד שהסתיימה הבנייה? 5 אולי 6 ואת כבר בת 11.
אז תהייה בטוח שהדמעות שלי יותר מלוחות,
בכל פעם שתשחק עם ילדה קטנה, היום אישה יפה, תזכור, שיש כאב מספק ויש כאב שצריך לברוח ממנו. אל תכאיב איפה שאסור.
שחק משחק הוגן
תלמד להרים מסאב ספייס, תלמד לסיים יפה,
הכוח שנמסר לך הוא עצום. כבד אותו.
ואל תשכח תמיד... אבל תמיד לתת בסוף סוכריה.
פוסט סגור סגור סגור לתגובות כבדו בבקשה.
------
למען כל נפגע/ת מינית באתר וכל מקום שתהיו.