מעצבן אותי שאני כבר לא יכולה לפרסם כאן את מה שאני באמת מרגישה. פעם היה לי ממש כיף לכתוב כאן, זה היה ממש סוג של טיפול. ואז המצב הנפשי שלי השתפר, כבר לא הייתי צריכה את האלמנט הטיפולי ותאמת גם לא רציתי לקרוא או להיות בקרבת תוכן שכתבתי כשהרגשתי כל כך רע.
אז התרכזתי בעשייה אחרת ואני ממש גאה בעצמי שהתמדתי והצלחתי להשיג את מה שעבדתי בשבילו יותר מעשור. ועכשיו דווקא כן רציתי לחזור לכאן ולתעד את הזוגיות שלנו.
עד שמישהי איימה עליי, לפרסם תמונות עירום שלי, לשלוח את התמונות למקום עבודה שלי…ברגע שמישהו לוקח את הדברים הכי אינטימיים שכתבתי כאן כמו המחשבות האובדניות או הטיפול בדיכאון או ההפלה כשהייתי צעירה. כשמישהו לוקח את זה ואת הפגיעות שבזה והופך את זה לנשק, כבר אי אפשר לחזור לכתוב חופשי.
גם אי אפשר להינות מהאלמנט האקסביציוני של תמונת עירום, גם בלי סימנים מזהים, יש תמיד דאגה שלמישהו חוץ ממנו יש תמונות של אותו גוף אבל עם פנים וקעקועים וכמה יהיה קל לקשר וכמה זה מסוכן לכל מה שהשגתי עד עכשיו וכמה זה עלול לסכן את הפרנסה העתידית שלי.
אני לא מחפשת להצביע אצבע על מישהי…אני פשוט מרגישה צורך לפרוק על איך האיומים האלה השפיעו עליי, ונכון ההשפעה היא על דברים שכביכול מאוד טריוויאליים אבל בכל זאת זה מורגש ולא נעים. איומים יוצרים תחושה של אני לא בטוחה, לא כאן ולא בכלל. ובמיוחד לא כשיש עבר טראומטי. זה הכל מכוון ומיועד להפחיד.
וזה הצליח, אני באמת פוחדת להיחשף. זה מה שהכי מציק…
