פברואר 2020. עברתי אונס. תקופה ארוכה שבה אפילו נגיעה קלה של בן משפחה היתה מקפיצה אותי, לא יכלתי לסבול מגע. בשנה האחרונה התחלתי לשחק קצת בבדסמ אקטיבית, משני הצדדים, אבל זה לא היה מיני, רק כאב.
הרצון התחזק עם הזמן, ואם לפני שנתיים, המחשבה על חדירה היתה מחלחלת אותי ומחרידה, ובהמשך העדפתי לקבל זין בפה ולא לכוס אן לתחת (שתי אהבות) רק לא לחוות את תחושת החילול, אתמול, אחרי כל כל הרבה זמן, עשיתי סקס. זה היה כל כך במקום, כל כך מדוייק עם פרטנר שהיה אכפת לו מהעונג שלי, ושפירק אותי לגמרי (כואב לי בחזה ובכוס וזה גורם לי להירטב כשאני חושבת על זה), וזה היה מלוכלך וטעים וחם ומיוזע, וכל כך כל כך נכון, והייתי כל כך בשלה לזה, ואני פשוט שמחה שזה קרה, כי התחלתי לחשוב שאני דפוקה ושלעולם לא אהנה יותר מסקס.
בחזור היו לי קצת פחאשבקים לכל החרא שאעלתי בארבע השנים האחרונות כולל האונס וקשרים רעילים ומנצלים, אבל התקשרתי למישהו עשינו פון סקס וזה סוגשל נתן לי אפטר קר וקרקוע, ואני ממש שמחה, שדף חדש נפתח.
זה לא פותר אותי מלקבל טחפול בטראומה, זה משמח שאני מצליחה להפטר ממנה, שהיא לא תנהל אותי. ושאני אשכרה יכולה לחיות את השנים הצעירות שעוד נותרו לי עם הרבה פאן ושחרור ומקום למיניות שלי.
אני כל כך גאה בעצמי, שניצחתי.
------
שרמוטה שמרנית
