זה התחיל בדייט כמעט תמים, המשיך למפגש אצלך... פורפליי כייפי, מצבטי פטמות, הורדת אותי על ארבע על מזרון, היית נעים ומכאיב בדיוק במידה הנכונה...
כל הערב ליטפת והכאבת, שיחקת בי בדיוק כמו שאני אוהבת. היית נעים לי והתחלתי לפנטז על עתיד איתך...
הורדתי מגננות, הורדתי שכבות של זהירות, הרשתי לעצמי להיסחף במבטא הקולח שלך. הסכמתי לעצמי לשחרר את העבר שלי, את הפגיעות הקשות שחוויתי. הרשתי לעצמי להאמין שהגבולות שלי יישמרו איתך...
עמדתי ערומה לפניך, על ארבע, שיחקת בחורים שלי, הרגשתי אותך מתפשט, ביקשתי רק דבר אחד, שים קונדום ושחק בי איך שתרצה...
אמרת עוד רגע...
ביקשתי שוב.. רק בבקשה שים קונדום לפני, זה חשוב חי..
כן כן, אל תדאגי רגע לפני שאחדור..
ואז.. בעוצמה שלא הבנתי, חדרת אליי בכח ואני מלמלתי... השתתקתי, התנתקתי, הדיסוציאציה בבת אחת התפרצה ולקחה אותי שבי... תהליך של 6 שנים בבת אחת נקטע. שנה שלמה של אימון בלהגיד בקול ולסמוך על כך שאשמע, ברגע אחד לקחת ממני הכל.... מילה אחת שלא נשמעה.. לא!
והתגלגלתי חזרה לתהומות, מרוקנת, מנותקת, עכשיו אני כבר לא איתך ואתה באמת יכול לעשות בגוף הזה כרצונך, כי הנפש שלי פרחה, ברחה, לא מסוגלת להתמודד עם גברים שרק לוקחים, בחוסר אכפתיות מוחלט..
התעוררתי מהניתוק אחרי זמן מה, על הספה, לא מבינה מה קורה ורק שואלת למה?! הרי הרשתי לך לחדור לקודש הקודשים שלי, למקום שהוא הכי אני.. למה? למה ככה?!?
נותרתי המומה וכואבת, פצועה ומעורערת...
ואתה?!
המשכת הלאה לקורבן הבא!
לפני שנה. 28 בנובמבר 2022 בשעה 17:58
