יום אחד זה יקרה בלי שתרגיש. משהו ישתנה בה. היא תחצה את סף הדלת ותעשה טיפול יופי בפעם הראשונה בחייה. היא תירשם לשיעור הראשון בפילאטיס מכשירים. אומרים שזה השיעור הכי קשה… כל היתר כבר יהיו לה יותר קלים. היא תלך לעשות ציפורניים באופן קבוע. פתאום היא תסתובב בעולם זקופה יותר, גאה יותר ומטופחת יותר.
היא תבקש וגם תקבל העלאה בשכר. כל הזמן אתה אומר לה שהיא חכמה ומוכשרת, נכון? איזה כיף שגם יהי לה סימוכין לכישרון הזה בחשבון הבנק. היא תסיים את המסלול הארוך שבחרה לעצמה, ולא עם הלשון בחוץ. היא תחצה את קו הסיום כמו מלכה, בראש מורם.
אבל עכשיו עוד קצת קשה לה. היא עדיין נאבקת על מקומה. כשהיא מעניינת אותך, אתה שומר על קשר. אבל ברגע שהחיים נכנסים, היא כבר לא רלוונטית. היא חכמה ומבינה אותך, שאתה כבר לא בגיל או במעמד להשקיע בשביל פוטנציאל. אולי אתה מספר לעצמך שהיא תחכה, כי היא רוצה רק אותך. אתה מלטף לה את האגו כשנוח, מדבר איתה כשנוח, לא מדבר איתה כשלא. היא כבר למדה לא לנדנד לך. פה ושם היא עוד אומרת לך שהיא לא תישאר אם לא תדאג להתייחס אליה. לפעמים זה עושה לך משהו בבטן, לרוב זה לא מזיז. אבל, מבלי לשים לב, היא כבר חומקת לך מבין האצבעות.
היא כבר דואגת לבריאות ולרווחה הנפשית של עצמה. היא קובעת תורים, קונה בגדים, מטפחת את ילדיה ואת הקשרים החברתיים שלה. כבר יש לה מנוי לפילאטיס ותכניות לסוף השבוע. היא נערכת לסיום הפרויקט הנוכחי cum laude. היא כמו השמש, משפיעה חום ואור על הסובבים. אנשים מתקבצים סביבה, מעריכים את היכולת שלה להכיל ולהיות חברה, את השכל שלה, את הידע שלה ואת חוש ההומור שלה.
יום אחד זה יקרה בלי שתרגיש. הברווזון המכוער תהפוך לברבור מרשים ועוצמתי באמת. הלב הטוב שלה יישאר כזה, אבל הוא כבר לא יהיה שלך. אתה מבין? גם ליחפנית כמוה מגיע שיראו אותה. היא תמשיך קדימה מבלי להביט לאחור, ואתה תישאר שם, מתבונן ומשתאה, איך ייתכן שהיא הפכה לכל מה שאי פעם רצית לעצמך, אבל היא כבר שנות אור מחוץ להישג ידך. זה יבוא, אתה תראה.