הכלוב הסודי

בעולם כלשהו הייתי מקולרת אליך עכשיו בכלוב, והיינו כותבים פוסטים מקבילים על זיונים, מכות ואהבה.

אולי היו גם תמונות מהחיים שלנו יחד. סימני כף יד אדומים על התחת, סימני אצבעות סגולים ירוקים על השד, או היד שלך על הצוואר שלי בצמוד לקולר שנתת לי.
היינו מספרים את הסיפור שלנו, על איך הכרנו כששנינו נשואים ולא מאמינים בכלל שאפשר למצוא אפילו מישהו להשתעשע איתו, ואיך מהר מאוד הפכנו להיות איבר חיוני לקיום אחד אצל השנייה.
הסיפור הזה, היה לו סוף טוב, מבלי שיהיה לו סוף אף פעם. אולי היינו עוזבים את הבית ועוברים לחיות יחד, בבית שיש בו שרשרת על המיטה וכריות במקומות אסטרטגיים על הרצפה, והיינו קוראים לזה 24/7 ומצטערים שאין יותר שעות ביממה או יותר ימים בשבוע.
או שהיינו נשארים נשואים, פותחים את מערכות היחסים כדי להפסיק לחיות בשקר, חופשיים להראות את האהבה המטורפת שלנו מבלי להתחבא, והכל היה עובד מושלם, עם אהבה ומשפחה בבית אחד, ואהבה נוספת במרחבים הפתוחים.
היית מזיין אותי על שולחן מטיילים, כשאני גומרת בשרשרת וגונחת כאילו זה לא אמצע היום ואנחנו חשופים לגמרי, כאילו רק אנחנו קיימים בעולם.
היינו הולכים לים, מתנשקים במים בזמן שהרגליים שלי כרוכות סביבך והיד שלך תופסת אותי מתחת לבגד הים, ואז מתייבשים על החוף עטופים במגבת גדולה שמכסה את שנינו, שותים בירה ודוחפים ענבים לפה, והיית צוחק על איך אני חותכת אותם עם השיניים, במקום להכניס הכל פנימה וללעוס.
לפעמים היינו גם סתם הולכים יחד לסופרמרקט או לדואר, או מחממים כיסאות בחדר המתנה כדי לחדש דרכון, כשהראש שלי נח על הכתף שלך ואתה לוחש לי מה היית עושה לי אם לא הייתה אישה זקנה תמימה מהצד השני שלך.
להודעות שלך, שעכשיו מושתקות ומוסוות, היה צליל שמקפיץ את הלב בהתרגשות עם שם שמכבד את המעמד, בזמן שאצלך בטלפון הייתי "כלבה יפה שלי" או אפילו רק "אהובה שלי". אבל היה שם "שלי", והן היו נעוצות ראשונות למעלה, תחת אנשי קשר מועדפים.
בטח לא הכל היה מושלם, אבל היינו חיים את החיים האמיתיים ושמחים בחלקנו, ובעיקר שמחים על העובדה שאנחנו יחד.
אבל זה לא יכול להיות ככה.
אני בלב ובראש שלך, אבל לא יכולה להיות בחיים שלך, ואתה הדבר הראשון שאני חושבת עליו בבוקר והאחרון איתו אני נרדמת בלילה, אבל האנשים שאני אוהבת לא יודעים על קיומך.
אנחנו גונבים הנאות, אוספים דקות ושעות יחד וממשיכים להחזיק אותן חזק גם אחרי שחוזרים הביתה. אנחנו מחליפים מילים אילמות, מתחת לשמיכה או במקלחת, מתנחמים מרחוק באימוג'י של לב ומחייכים חזרה לנקודותיים וסוגריים על המסך. התמצית הזאת, האושר המרוכז הזה, הוא אוויר לנשימה, אבל כזה שמתמכרים אליו, שמפתחים תסמיני גמילה מכאיבים עד למנה הבאה שלו, כמו הומלסים של אהבה, שמתקיימים מחיבוקים ונשיקות, מתחת לגשר או על ספסל בגינה.
רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך, ואני מתגעגעת אליך, ושאני כולי שלך, עכשיו ולתמיד. גם בעולם הזה, המקולקל, שעירבב בטעות אסור ושרוט, עם אהבת אמת של פעם בחיים.

------
כ"ב