טרוניה

מסופקת-לא מסופקת
מהשמחה לאיד

אני לא אדם קטנוני
קשה להביא אותי למקום של רגשות כאלה
אבל אני מודה ומתוודה שיש בי כאלה
ובמידה שיש -- אני חובקת לי את קטנוניותי

אבל
בדרך כלל מי שמביא אותי למקומות כאלה
מתגלה לאורך זמן כאדם פגום, מן הסתם
פאתטי
קטן
וזו פשוט לא חוכמה לשמוח לאידו

גם לא לזה ש"משמח" אותי בימים אלו.
הרי הוא עושה לעצמו רע בכל הזדמנות
לא מסוגל לחיות עם עצמו בשלום
בטח לא עם אחרים.
זה אמור להיות מספיק עונש, פשוט להיות הוא.

אבל מכיוון שעשה לי רע
אני שמחה עכשיו, שרע לו.
לא מנקמנות, בדיוק
לא הייתי עושה מאמץ להרע לו
אבל אמרתי, צפיתי את זה
שיהיה לו ככה רע
אבל בדיוק
וכאמור, צדקתי.

כמה רגעים של צהלה
וזהו, עכשיו עבר

מה שנותר זה לא ריקנות
סוג של עצב
והרגשה שהלוואי והיה אחרת
לא האדם הזה, העולם
ההווי האנושי

מצד שני, מכיוון שהוא מקבל בעצם את מה שביקש
אוכל את התבשיל שהוא עצמו רקח
מנערת ידי מכל הסיפור
וממשיכה הלאה
קצת יותר נקיה.