טרוניה

כמעט כתבתי שאני מחכה לטלפון.
אבל אני לא.

וכמעט קפצתי לתוך ההסבר, ופתאום הבנתי שיש יותר מהסבר אחד.
מה לעשות
הבלונד לא מסווה את זה שיש לי ראש מסובך.

המקרה הראשון הוא בעצם שמישהו "חייב" לי טלפון
חייב, במרכאות, כי הוא יצא בהצהרות כאלה פומביות
למי הוא יתקשר ביום כיפור ולמה
ואני כביכול בראש הרשימה הזו.

חברה שלי אמרה מיד כששמעה,
"אז מה, איך תרגישי כשהוא יתקשר?"
אז גיחכתי ואמרתי לה, "נראה לך?"
הרי זה אדם שכל כולו רוח
אז הוא הצהיר.
האמת היא אף פעם
אבל א ף פ ע ם
מה שהוא אומר
למרות שהוא לא משקר ישירות (בדרך כלל).
אז התערבתי איתה שאני לא אקבל כזו שיחה.
ובינתיים אני מנצחת.

(תמיד צודקת, אמרתי?)

אבל יותר חשוב מזה
הרבה יותר חשוב
וגם עצוב
זה שהפסקתי לצפות בכלל.
גם מאלה שאולי צריכים להתקשר
גם מאלה שאולי היה נחמד אם היו מתקשרים
גם מאלה שאמרו שיתקשרו, אפילו בשעה מסויימת
וזה לא מפריע לי בכלל.
זה מה שעצוב.
אז מי שמתקשר, יופי
ומי שלא, לא
וזה די לא מזיז לי כלום.
ואני מישהי שתמיד הכל מזיז לה.
טיפוס אכפתי.
אז מה נהיה?

אולי זו תקופה כזו? (כמו שאמר אחד כזה שאולי היה צריך...)
לא יודעת מה זה אומר, אבל מקווה שהוא יודע על מה הוא מדבר.