טרוניה

עדיף להוציא החוצה, נכון? נכון.
(הקונפליקט בין לתת במה לרצון להקיא את זה הוא לא קטן)

אדם שמדבר כל הזמן על כבוד
שמגדיר את עצמו כנושא הלפיד
אמור לנהוג בכבוד, לא?
אחרת הוא סתם צבוע.
וזה לא חדש
ממש ממש לא חדש שהאדם הזה רק חושב על עצמו
ולכן כל ערך שהוא כביכול דוגל בו הוא נכון רק אם זה במקרה גם עולה בקנה עם מה שהוא ממילא רוצה
(ז"א, הוא לא ינהג על פי הערך אם זה לא מקדם את ההתעסקות שלו עם עצמו. הוא מסוגל "לעשות את הדבר הנכון" גם אם לא נעים לו, אבל רק אם בסופו של דבר זה מאפשר לו לטפוח לעצמו על השכם ולהוכיח כמה שהוא בסדר. יעני, זה עדיין מאכיל לו את האגו.)

כשהייתי איתו הוא לא נהג בי בכבוד.
(שלא נדבר על אהבה או התחשבות או על פי "החוקים" כפי שהוא עצמו הגדיר אותם)
אז זה לא מפתיע אותי לשמוע שגם עכשיו הוא נטול כבוד.
אבל איכשהו, אני תמיד חושבת שהוא לא ילך עד כדי כך רחוק.
ואני תמיד טועה.
זה סוג של אופטימיות יתר?
לא יודעת.

אבל יותר מכך, תמיד מפתיע אותי כמה אנשים משתפים איתו פעולה.
איתו, ועם אלה שנוהגים כמותו.

ההכרה האינטלקטואלית שזו המציאות לא תואמת לצפיות הרגשיות שלי. שכנראה אין הרבה מה לעשות איתן.

אז אני מאמינה שיבואו עוד פוסטים בנושא :))