לפני 17 שנים. 30 ביוני 2007 בשעה 5:54
היה לי משעמם אז כתבתי פה משהו
כל האופציות פתוחות בפני הפטישיסט
ניסיון לתאר את תחושותיו של מתנסה בתחום החייםלפני 17 שנים. 22 ביוני 2007 בשעה 2:23
עוד יום בגן עדן , סתם עוד יום בגן עדן .....
לפני 17 שנים. 19 ביוני 2007 בשעה 20:52
Im at work , so its going to be quick .
it was raining today like a bitch , real tropical rain
I love when it rains like that , but only when im not outside
thats it for now ,
לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 3:42
as any saturday night im at amits perfum shop , drinking vodka red bull and listening to israeli music . my god the chamin at the sinaguege got me today , I was full of it until now .... only the sigatets and vodka red bull helped me taking it out . well , for everything good there is a price . Im going to ride my bike very soon back hoome so good night everybody !!! a
לפני 17 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 23:37
עוד שעתיים המונית באה לקחת אותי לשדה התעופה. כבר עשיתי רייקי להרגע , אכלתי סנדוויץ' ותותים ביוגורט וכדורי שוקולד מפוררים. יאמי
לפני 17 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 16:15
החודש האחרון היה לי מאד מיוחד. התוודעתי לאישה מיוחדת , שהזמינה אותי ברוב רוחב ליבה אל ביתה , משכנה החם והנעים בירושלים. היה לי העונג להכיר צדדים בחיים , פרספקטיבה אירופאית , מלאת תרבות ומבט רחב יותר על הדברים.
ב4 השנים האחרונות , גרתי בקיבוץ בעמק הירדן. מנותק מכל מה שרציתי לחוות , להכיר , להיות. רחוק מזוגיות אותה חיפשתי פה מעל דפי הווירטואליה, הלפעמים מאד מתסכלת, בגלל המרחק.
ד'. את יודעת מה אני מרגיש כלפיך, למרות שאת לא מרגישה אותו דבר כלפי. אולי זה חלק ממערכת היסורים שלי , מסע ארוך בו אני רוצה כל כך אבל היא לא מוכנה עדיין, או לא מוכנה אלי בכלל. הרבה פעמים קרה לי שהכרתי מישהי שרציתי אותה מאד והיא לא, ולהיפך.
ד'. באותו לילה שהידיים שלך נגעו בי בחוזקה , העינים שלך הביטו בי בכוח, וגררת אותי ברחובות תל אביב הנרדמת, לאור פיצוציות, עלינו במדרגות ועשית בי כבשלך. אני הצעצוע שלך, כזה אני רוצה להיות. לאהוב את התותים שבך, את העוצמה שמתפרצת במין ידיך החסונות.
וזאת בגלל שחפנת את נפשי והסערת את לילותיי בגלל שיחה אחת בצ'אט לפני כשלוש שנים. שלוש שנים שבהן חיכיתי וציפיתי לפני המחשב ששמך יעלה. שהניק יופיע , שנוכל לדבר ואולי אצליח לחרוט עוד סדק בסכר הרגשות שבנית.
קארינה. האישה המיוחדת , שהיא זו שהכניסה אותי לפה באמת. הסבירה לי , הדריכה אותי , והיא הייתה ועדיין מגדלור של חוכמה וידע. לך אני חייב כל כך הרבה תודות שדפי הבלוג לא יספיקו להם. תודה על המבט, החום, המילים הטובות והמחנכות, תודה על המגפיים והידיים והרגליים וכל מה שבין. תודה על הלב שלך, שאין כמעט כמותו, למשכנך על הספה.
תודה לכם אנשים טובים, היה לי נעים להכיר אתכם. תודה לכל מי שנגע בי , בגופי ובנפשי בשלב כלשהו פה, כשהייתי צריך מילה טובה , ושוני מחשבתי במקום הקיבעון הקיבוצי.
היה לי כיף גדול להיות חלק מקבוצת אנשים מרתקת, שנבנתה מול עיני ממש.
עכשיו אני טס לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לחיים שהפסקתי לפני 4 וחצי שנים, והנה אני חוזר אליהם. כל חיי ראיתי את הייעוד שלי בארה"ב ולשם אני חוזר בשמחה.
קצת מיסטיקה ברשותכם: פגשתי בבחורה בתחנת הרדיו שעבדתי בה במכללת הכנרת, שיש לה תואר מאסטר רייקי. מיסטיקאנית, קאבליסטית, מדיום ואשת אשכולות אמיתית. דיברנו מעט והיא שאלה אותי אם הרגשתי דז'ה וו כשהגעתי לארה"ב ב 1998. לא ידעתי באמת אם זו היתה ההרגשה שלי אז , אבל כן יצא שהתמקדתי בנקודה מסוימת אחת כשגרתי שם , שהייתי חוזר אליה שוב ושוב. מקום מיוחד, אזור של ביצות , ואוקינוס , וחוף חצי פראי שאליו הייתי מביא דייטים, ונהנה להביט אל מעבר לאופק. נקודה מיוחדת, ואזור מיוחד סביב לה , שמשהו בו משך אותי תמיד.
ההבטה מעבר לאופק נהיתה לי טבע שני, כיוון שגדלתי בעמק מוקף הרים. האופק היה מצומצם ומיידי ותובעני, אך אני רציתי לראות מעבר, להיות מעבר, להרגיש את החיים מעבר להר. נדמה לי שחלק גדול מהחוויות שעברתי פה היו בגלל הכמיהה לחוות דברים שמעבר, ללכת ולעשות ולבצע מה שרציתי ומה שפינטזתי עליו.
הרבה חלומות שלי בחיים אני כבר הגשמתי , אבל חלום אחד עוד נשאר.
אני רוצה להיות איתך. להרגיש את ליבך קרוב לליבי. לראות את העינים שלך כל בוקר, להתמסר לידיים שלך ואני אהיה שלך, ואת תהיי שלי. לחיות ביציבות, בביטחון , כי בלעדיו אין שלום בנפשי. יציבות מון אמור , מון שרי.
אני עוד אמשיך לפקוד את הכלוב מדי פעם, כשיצא לי , ואבדוק מה שלומכם. אז תהיו ילדים טובים ואל תשכחו שזה משחק, אמנם מאד מציאותי , אבל עדין ללכת יד ביד על החוף ולשמוע את רחש הגלים עם מישהו אהוב אחרי סשן, או סרט , או הצגה , או בכלל , יותר טוב מלהיות כלב ונתון תחת שליטה תמידית. אוף... זה יכול להיות משעמם.
עכשיו אני הולך להכין סלט.
להתראות :)))
לפני 17 שנים. 15 בפברואר 2007 בשעה 9:41
לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
כשאיתך בעוגה מתחלקים אנשים נוספים, זה רק עושה את העוגה יותר טעימה. כשמוסיפים קנקן בירה "סמואל אדאמס" לתוך מדורת השבט , המבטא מתחיל להשתנות , והאדם שמחזיק אותך לבל תיפול , משועשע ממצב הזוי זה של שיכרון הרוח.
אני מאד! מקווה שהירושלמים למדו את הלקח , כי מאנצ' יכול להיות סביבה חברתית בונה , המביאה אנשים שונים, השונים במהותם אחד מהשני , אל שולחן משותף, בו היחס אחד אל השני הוא מזדהה יותר, פתוח יותר , ודברים שלא יכלו להאמר מעל דפי הווירטואליה , מוצאים את דרכם כחוטים של זהב בין זוג עינים לזוג שפתיים.
אמנם אני לא אהיה פה עוד שבוע וקצת , אבל אני הייתי רוצה לראות עוד אירועים מסוג זה עולים ופורחים ברחביי הארץ. הרי כל מסע מתחיל בצעד קטן, וכל נסיעה מתחילה בהנעת המכונית במפתח קטן.
תקווה ואופטימיות ליוו אותי ברגעים קשים, של תיסכול, חרדה. לא אתן ליאוש לדחוק את רגליו של ההומור שבי, שאני מנסה לבטא אותו ברבים מתחומיי חיי. כך אני שם את הכסף הקטן שלי על השולחן, משלם חשבון , ונותן לאלה שזקוקים להמשכיות , את הטעם הטוב שבעוגה שנשארה שלמה.
לפני 17 שנים. 9 בפברואר 2007 בשעה 22:12
אני שותה עכשיו אבסינט 66% , לכו כולם קיבינימט , אני הולך לדפוק ת'ראש !
לפני 17 שנים. 9 בפברואר 2007 בשעה 22:05
חרא של אנשים יש פה , אומרים שבאים ומבריזים אחרי הזמן שאמרו שיבואו, לך תבנה מדינה ....
לפני 17 שנים. 8 בפברואר 2007 בשעה 18:34
http://www.thecage.co.il/coppermine/thumbnails.php?album=889
תמונות חדשות חושפניות ומסקרנות באלבום שלי