כל האופציות פתוחות בפני הפטישיסט

החודש האחרון היה לי מאד מיוחד. התוודעתי לאישה מיוחדת , שהזמינה אותי ברוב רוחב ליבה אל ביתה , משכנה החם והנעים בירושלים. היה לי העונג להכיר צדדים בחיים , פרספקטיבה אירופאית , מלאת תרבות ומבט רחב יותר על הדברים.
ב4 השנים האחרונות , גרתי בקיבוץ בעמק הירדן. מנותק מכל מה שרציתי לחוות , להכיר , להיות. רחוק מזוגיות אותה חיפשתי פה מעל דפי הווירטואליה, הלפעמים מאד מתסכלת, בגלל המרחק.
ד'. את יודעת מה אני מרגיש כלפיך, למרות שאת לא מרגישה אותו דבר כלפי. אולי זה חלק ממערכת היסורים שלי , מסע ארוך בו אני רוצה כל כך אבל היא לא מוכנה עדיין, או לא מוכנה אלי בכלל. הרבה פעמים קרה לי שהכרתי מישהי שרציתי אותה מאד והיא לא, ולהיפך.
ד'. באותו לילה שהידיים שלך נגעו בי בחוזקה , העינים שלך הביטו בי בכוח, וגררת אותי ברחובות תל אביב הנרדמת, לאור פיצוציות, עלינו במדרגות ועשית בי כבשלך. אני הצעצוע שלך, כזה אני רוצה להיות. לאהוב את התותים שבך, את העוצמה שמתפרצת במין ידיך החסונות.
וזאת בגלל שחפנת את נפשי והסערת את לילותיי בגלל שיחה אחת בצ'אט לפני כשלוש שנים. שלוש שנים שבהן חיכיתי וציפיתי לפני המחשב ששמך יעלה. שהניק יופיע , שנוכל לדבר ואולי אצליח לחרוט עוד סדק בסכר הרגשות שבנית.
קארינה. האישה המיוחדת , שהיא זו שהכניסה אותי לפה באמת. הסבירה לי , הדריכה אותי , והיא הייתה ועדיין מגדלור של חוכמה וידע. לך אני חייב כל כך הרבה תודות שדפי הבלוג לא יספיקו להם. תודה על המבט, החום, המילים הטובות והמחנכות, תודה על המגפיים והידיים והרגליים וכל מה שבין. תודה על הלב שלך, שאין כמעט כמותו, למשכנך על הספה.
תודה לכם אנשים טובים, היה לי נעים להכיר אתכם. תודה לכל מי שנגע בי , בגופי ובנפשי בשלב כלשהו פה, כשהייתי צריך מילה טובה , ושוני מחשבתי במקום הקיבעון הקיבוצי.
היה לי כיף גדול להיות חלק מקבוצת אנשים מרתקת, שנבנתה מול עיני ממש.
עכשיו אני טס לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לחיים שהפסקתי לפני 4 וחצי שנים, והנה אני חוזר אליהם. כל חיי ראיתי את הייעוד שלי בארה"ב ולשם אני חוזר בשמחה.
קצת מיסטיקה ברשותכם: פגשתי בבחורה בתחנת הרדיו שעבדתי בה במכללת הכנרת, שיש לה תואר מאסטר רייקי. מיסטיקאנית, קאבליסטית, מדיום ואשת אשכולות אמיתית. דיברנו מעט והיא שאלה אותי אם הרגשתי דז'ה וו כשהגעתי לארה"ב ב 1998. לא ידעתי באמת אם זו היתה ההרגשה שלי אז , אבל כן יצא שהתמקדתי בנקודה מסוימת אחת כשגרתי שם , שהייתי חוזר אליה שוב ושוב. מקום מיוחד, אזור של ביצות , ואוקינוס , וחוף חצי פראי שאליו הייתי מביא דייטים, ונהנה להביט אל מעבר לאופק. נקודה מיוחדת, ואזור מיוחד סביב לה , שמשהו בו משך אותי תמיד.
ההבטה מעבר לאופק נהיתה לי טבע שני, כיוון שגדלתי בעמק מוקף הרים. האופק היה מצומצם ומיידי ותובעני, אך אני רציתי לראות מעבר, להיות מעבר, להרגיש את החיים מעבר להר. נדמה לי שחלק גדול מהחוויות שעברתי פה היו בגלל הכמיהה לחוות דברים שמעבר, ללכת ולעשות ולבצע מה שרציתי ומה שפינטזתי עליו.
הרבה חלומות שלי בחיים אני כבר הגשמתי , אבל חלום אחד עוד נשאר.
אני רוצה להיות איתך. להרגיש את ליבך קרוב לליבי. לראות את העינים שלך כל בוקר, להתמסר לידיים שלך ואני אהיה שלך, ואת תהיי שלי. לחיות ביציבות, בביטחון , כי בלעדיו אין שלום בנפשי. יציבות מון אמור , מון שרי.
אני עוד אמשיך לפקוד את הכלוב מדי פעם, כשיצא לי , ואבדוק מה שלומכם. אז תהיו ילדים טובים ואל תשכחו שזה משחק, אמנם מאד מציאותי , אבל עדין ללכת יד ביד על החוף ולשמוע את רחש הגלים עם מישהו אהוב אחרי סשן, או סרט , או הצגה , או בכלל , יותר טוב מלהיות כלב ונתון תחת שליטה תמידית. אוף... זה יכול להיות משעמם.
עכשיו אני הולך להכין סלט.
להתראות :)))