הכלבלב שלי לא יודע להתחנן.
הוא לא רגיל לבקש רשות, להתחנן ולהתרפק כי מעולם לא נדרש לעשות זאת. אני מניחה שהאינטראקציה הוירטואלית שלנו ברמה שהיא נמצאת בה כרגע לא מאפשרת לו להביע את עצמו טוב כמו שהיה רוצה (אם כי הכתיבה שלו נהדרת אבל זה בהמשך).
הפעם הראשונה שבה נדרש להתחנן זה נשמע כמו צירפורניים על לוח, כמו מזלג על צלחת ריקה. במילים אחרות, פשוט לא משכנע.
אז החלטתי לאפשר לו להתאמן קצת על הדרך שבה הוא מתחנן, ומה מעודד עבד להתחנן טוב יותר מאשר הרצון לגמור?
"גברתי האם אני יכול לגעת בעצמי?"
"כן. יש לך 5 דקות"
תודה רבה לך גברתי"
...
"גברתי אני מאוד קרוב, האם אני יכול לגמור?"
"תבקש יפה ונראה"
הניסיון שלו לא היה מספק גם הפעם. הוא עדיין נשמע מלאכותי, מתאמץ שלא באשמתו. הוא בסך הכל צריך קצת תרגול, זה הכל.
"לא. תנסה לבקש שוב מחר"
"תודה רבה לך גברתי."
עוד מהתיעוד ביומן של היום הקודם ידעתי שהוא מאוד חרמן, ואני בטוחה שהחוויה היום לא הורידה את רף החרמנות. המחשבה על כך שילך לישון עם גבירתו מול העיניים, כנוע וצייתן מאוד קוסמת לי. מצד שני אני יודעת שבשביל גברים שפיכה היא עניין של בריאות אני לא מעוניינת לעבור תקופות ארוכות מדי בלי לאפשר לו להתרוקן.
היום הבא הגיע והפעם החלטתי להוסיף לכל העניין עוד קצת פלפל והתנסות קטנה וחדשה. CBT.
הוא ביקש שוב אישור לגעת בעצמו.
הוריתי לו לקשור שרוך מסביב לביצים בצורה לא הדוקה מדי, אבל כזאת שגורמת אי נוחות (בכל זאת אני צריכה את הביצים שלו שלמות), לאונן 5 דקות ובאותו הזמן למשוך את השרוך בכדי להגביר את חוסר הנוחות.
כעבור לא יותר מדקה וחצי הוא כבר היה קרוב (עלינו פה על משהו!) והפעם התחנונים שלו היו משכנעים הרבה יותר. ידעתי שהוא נואש לקבל את האישור לגמור, ידעתי שהמילים שאני רואה יוצאות לו מהלב והפעם הוא נשמע הרבה יותר טבעי.
"תקבל הוראות בהודעה קולית" עוד ניסוי קטן ומעניין שלי עם עצמי, ואיתו.
"אני הולכת לספור מ10 עד 0 ורק אז מותר לך לגמור" וההקלטה של הספירה האיטית שלי.
הוא היה בעננים.
ביומן שלו קראתי עד כמה זה היה עוצמתי בשבילו, על כמה הקול שלי בכל רגע הזכיר לו את הבעלות שלי עליו ואת השייכות שלו אליי, את ההוקרה העמוקה שהרגיש כשהספירה הגיע לאפס. ולאחר מכן הגיע גל הוקרה ותודה על כך שאיפשרתי לו לחוות את זה.
הוא מתבקש לכתוב יומן בכל ערב, ואני היחידה שיש לה גישה אליו.
היומן נועד בשביל לתעד את החוויות שלו ולאפשר לי להבין אותו טוב יותר, לאפשר לו להיבן את עצמו טוב יותר, ובכללי להבין מה מצבו הנפשי ואיך הוא מרגיש בנוגע לדברים השונים שאנחנו עושים.
הוא מאוד אוהב לכתוב, והכתיבה שלו נהדרת, לעולם לא מרגישה מלוכלכת או נוטפת זימה, גם כשהוא מתאר את התשוקה שלו לסגוד לרגליי, ואני מאוד נהנת לקרא אותו.
באותו היום הוא כתב משפט שפתח מקום לדיון על משהו נוסף שהוא לא הכיר על עצמו.
הוא כתב "אני אתחנן בפניה כמו הזונה שאני. כי אני הזונה של גברתי"
שאלתי אותו אם הוא אוהב דיבור מלוכלך כי הנושא מעולם לא עלה לפני כן, ואם כן איזה בדיוק סוג של דיבור מלוכלך מושך אותו.
מסתבר שזה רעיון שמדליק אותו אבל הוא מעולם לא חשב עליו עד אותו הרגע.
רשמתי לעצמי את הדברים שאמר על הנושא ואני אכן מתכוונת להשתמש בכל המידע הזה ברגעים המתאימים.
וכך, גבירותיי ורבותיי, נשלטים מרגישים שהשולטים יודעים לקרא מחשבות. על ידי הקשבה, למידה ותשומת לב, כשזה מגיע ל"רגע האמת" לשולט יש את כל המידע על כל הכפתורים שעליו להפעיל כדי להשפיע על נשלט בצורה מסויימת. זה מגיע משעות של שיחות, וידויים וכלים שהנשלט במודע או שלא במודע פרש בפני השולט שלו.
אני מרגישה שזה קצת כמו לנגן על כלי נגינה. כלי הנגינה רק השמיע תו פה ותו שם, והראה לי איפה כל תו נמצא. אבל אני יודעת ללחוץ על התווים שלא לפי הסדר כדי להוציא את המוזיקה המיוחדת שאני נהנת לשמוע.
~Panel
