כשולטת שלומדת את רזי השליטה, לפעמים החיים מלמדים אותי לקחים בדרך שהיא פחות נעימה.
היחסים בין שולטת ונשלט הם עדינים ומורכבים, ובהתחלה צריך לתת לנשלט מקום לחפש את עצמו בתוך הקשר הנבנה, ולא להגיע אליו בשיא העוצמה הרגשית, בשיא הציפיה לשלוט. וכך למדתי את זה.
הכרתי מישהו, אדם שהבהיר לי שהוא מעוניין בי כבר כמה שנים, ולמעשה נפגשנו שוב במקרה בכלוב.
יצאנו ובילינו ערב מרתק- לא זכור לי מתי הפעם האחרונה ששוחחתי עם מישהו יפה ועדין על דוסטוייבסקי, פילוסופיה, סקס ושליטה באותה שיחה.
משם המשכנו אלי. הוא היה ביישן, אבל מאד רצה להישלט, והביע את זה באופן מילולי. נתתי לו את מה ששנינו רצינו, אבל גם דרשתי יותר מדי.
הוא אדם עדין והיה זקוק למרחב. כשהלך אמרתי משהו ציני שיכול להיות שפגע בו, ולמחרת שלחתי לו אסאמאס שהיה אמור להיות הומוריסטי והתייחס לעניין השליטה שלי בו. באופן כללי ברור שהבהלתי אותו. מאז, ניסיתי ליצור איתו קשר כמה פעמים ללא הצלחה. ליבי לא נשבר, אני לא מאוהבת. אבל לא כל יום מוצאים אינטלקטואל סקסי, שאוהב שעושים לו בדיוק את הדברים שאני אוהבת לעשות.אני חושבת שההחלטה שלו לא להיות איתי בקשר היא קצת קיצונית, ובהחלט חושבת שההפסד הוא הדדי, כי כמו שהיה לי מה לקבל ממנו היה לו הרבה מאד מה לקבל ממני.
מה שבטוח, זה שלמדתי משהו על גבולות ועל קצב. עד הפעם הבאה.
לפני 14 שנים. 7 בינואר 2010 בשעה 19:49
