|
|
|
סרט יפה, ארוך אך לא מפסיק לחדש ומעניין לכל אורכו. סרט כיפי,בנוי טוב ומהנה. גורם להתגעגע לבדס"מ טוב, למסיבות המוצלחות שהייתי חוזרת מהן שיכורה מהנאה. תהנו: http://www.fetishbox.com/videos/upper-floor-dinner-25902.html
כנראה שאני נוצה. למרות שאני יודעת לחטוף מכות. אני אפילו נהנת מזה. נוצה מזוכיסטית.
המשפט "אני מתרחק כי אני לא רוצה לפגוע בך" שמעתי הרבה פעמים במהלך החיים.
ולכן כשמישהו לא מאתגר אותי אני עפה, וכשמישהו "עושה לי את זה" אני נותנת את הכל.
מנסה לעשות את זה מדוד, אבל זה לא הולך.
ואז שהוא מבין (די מהר) שיש לו עסק עם נוצה הוא שולף את המשפט מהמותן "אני מתרחק כי אני לא רוצה לפגוע בך"
אז עכשיו אפשר להבין למה כל הפוסטים שלי מדברים על - לבד!!!
מזמן לא נפגשנו. לבשתי את השמלה השחורה האהובה עליי. בסביבות השעה 22:00 דפיקה בדלת. הוא נכנס ושוחחנו קצת כדי לשבור את הקרח. כאשר ישבנו צמודים על ספת העור העזתי ושמתי את ראשי על ירכו. הוא מיהר לחפון את פניי באגנו. חושך, מגע, נעים, רגוע. הוא התחיל ללטף אותי בכל הגוף. מזמן שלא הרגשתי ככה. לאט לאט הוא מתחיל להפשיט אותי. שם עליי כיסוי עיניים ומביא מהמטבח ניילון נצמד. ליפף אותו מסביב לחזה שלי ושם עליי קולר שעליו קשורות חגורות ממתכת לרוחב השדיים שלי. הוא החל להכאיב ולצבוט ולנשוך וללחוץ וזה היה ממש מעורר. הוא הוריד את מכנסיים והכניס את הכלי שלו לפה שלי והחל מזיין אותו. כן, אני אוהבת שמשתמשים בי. לאחר זמן קצר הפסיק, ושאל אם התחת שלי מוכן להצלפות. ביקשתי שההצלפות יהיו עם היד ולא עם שוט. נורא רציתי מגע. שמעתי אותו מאונן בזמן שטיפל בי וזה היה ממש מחרמן. הוא ציווה עליי לקום וללכת אחריו. הגענו למיטה. עשינו את זה ב3 תנוחות שונות וזה היה ממשש ממש כיף. לרגע שכחתי שיש שכנים בבניין. הוא עינג אותי גם בעזרת ויברטור ואחרי שגמר התעקש לתת לי לגמור פעם נוספת בעזרת הויברטור. לאחר שנרגענו חזרנו לסלון ודיברנו עד 3:00 לפנות בוקר. תודה!
מצאתי שטר כסף בבית. השולט שחושב שאיבד את זה אצלי יוכל לקבל את זה לפי סימנים... :)
אני לא יודעת לשחק משחקים, טוב??? אני אמיתית, וכל מה שאמרתי לך היום אמיתי. ואני לא יודעת משהו אחר. לא מכירה משהו אחר. ואני רוצה אותך!!! כן אותך!!!! ואם זה אומר שנשרפתי במשחק הזה אז בסדר. אני גמרתי לשחק. לילה טוב!
כן כן, זה רעיון גרוע לכתוב בלוג בנושא, או בכלל לכתוב בלוג פה. או בכל מקום אחר כנראה. כי מתישהו מישהו יכיר אותך וידע על מה ועל מי את בעצם כותבת. אבל עכשיו אני מרגישה צורך לכתוב כי לבד לי מידי. ז"א לבד זה בדר"כ לא רע, אפילו טוב מאוד. היום בצהריים הרגשתי מאוד חזק כמה אני אוהבת את הלבד שלי בדירה שלי עם החתולה השטנית שלי. אבל עכשיו 21:48, ראיתי את כל הסדרות האפשרויות באינטרנט וכן, קצת לבד לי. ולא כ"כ בא לי.
בא לי שתבוא. אולי תבוא? הממ זה מספיק. אני לא אספר יותר מזה. לאחרונה אני מוצאת את עצמי מחפשת את השיר שבדיוק יתאר איך אני מרגישה בתוך מערבולת הרגשות הזו אבל די ברור שאי אפשר למצוא שיר שיענה על זה אחד על אחד שאפילו חשבתי לכתוב אחד בעצמי שאולי יעזור לי להבין מה הולך בתוכי. בכל מקרה, עד שזה יקרה אני מצרפת פה שיר שמציג באופטימיות את הלבד הזה שאני מדברת עליו.
למרות הפרסומת שלפני הביצוע העדפתי לצרף את הביצוע הזה של איטן כי אני רוצה שתקשיבו למילים. :)
הליין של דיוה חוגג שלוש שנים וזה אומר שאני כבר שלוש שנים בעולם הסטיות. המסיבה הראשונה שלי היתה המסיבה השנייה בליין של דיווה. וואו זו היתה חוויה מרטיטה. כמו אליסה שהפכה קטנה קטנה ונכנסה בדלת הכי קטנה. הדברים נעשו לאט לאט פחות מרגשים כמו בהתחלה אבל עדיין, כיף לי! כיף לי! כיף לי!!!!
"בנוגע לזה שתתאהבי
אין ספק שזה יקרה
ובבוא היום אנחנו נפרד
והלב שלך ישבר לרסיסים
(גם שלי אבל מה זה עוזר לך)
אבל אני יכול להבטיח לך שלא תתחרטי ולא תצטערי שעשית את זה למרות שתשלמי את המחיר, והמחיר יהיה כואב.
תקחי אותי?"
שיר ברדיו, הסיפור שאני מקלידה, הפרק בסדרה שראיתי, שיחה עם חברה, הכל מדגיש את הרגשת הלבד. לא באאאאאאא ליייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
