יומן

כאוס מחושב - בהיותי ילד אהבתי מאוד את המילותוגיה היונית בכלל והומרוס בפרט. כשקראתי את סיפור פנדורה, תמיד תמהתי "מה התקוה עשתה בתיבה שכזו?" כשגדלתי אז בהומור סרקסטי יודע כל טענתי לא פעם כי התקוה היא המחלה הארורה מכל, ואף עשיתי מטעמים "שנינותיים" מהקונספט הנ"ל.

לימים, למעשה עד לא מזמן, הבנתי דבר אחר ושונה: היא מחלה רק משום שהיא חמקמקה, ו...היא מרפא לכל.
עצתי: תאחזי בה ! תמיד.

התבגרות מאוחרת - תודה לך על תגובה יפה וכנה.
התקווה, גם ארצה להכחיד אותה מתוכי, קיימת בי בעוצמה. כמו הבדידות, גם היא אחד מהנתונים הבסיסיים שלא ניתן לעקור מבפנים.
כמו כל יצור חי בעולם, המצב שלי הוא מצב שמשתנה כל הזמן, אבל נשמר בתוך איזה מבנה בכל זאת. דומה קצת לכינוי שלך למעשה. אבל במקום כאוס מחושב, הייתי אומרת כאוס מוכל.
תמיד אתנדנד בין תקווה ויאוש. בין תשוקה לחיים ותשוקה לקיפאון. תשוקה ליציבות מול תשוקה לשינוי.

כשעומדים מול אגם בלילה בלי ירח והמים אפלים, קשה לפעמים לזכור שבצהריים הם שוב ינצנצו כמו פלא. אבל הצהריים מגיעים, ושוב הם מנצנצים, אני יודעת.

שוב תודה.