יומן

יש לי חבר שהיה בן זוגי כמה שנים. הוא הבטיח לי פעם שיאהב אותי תמיד. והוא אדם שאינו מבטיח הבטחות. הוא לא אמר את המילה מבטיח, אבל זאת הייתה הבטחה.
אמון אינו דבר שנרכש במהירות, גם כאשר הרצון בו הוא מלא וכנה. ואת האמון שלי באהבתו הוא רכש יום יום במשך שנים. מעולם הוא לא בגד באמון שנתתי בו, והיום האמון הזה שיש לי בו ובכנותו ובאהבתו אלי, לא נתון לו עוד בחסד כי אם בזכות.
הוא הוכיח לי את שהבטיח. אין עוד אדם אחד בעולם שאני בטוחה באהבתו כפי שאני בטוחה באהבתו של החבר שלי. לא אבא ולא אח ולא חברה.
הוא היחיד שלא דחק אותי מעולם לתחתית הרשימה. תמיד הוא מצא לי את המקום כשנזקקתי לו, ובנדיבות. הוא היחיד שיכול לשמוע את הקריאה שלי לעזרה ותמיד יהיה שם עבורי. למרות שלפעמים הוא פוחד מהקושי שאני מפזרת סביבי, למרות שלפעמים הוא כואב את הכנות הצורבת שלי, הוא מעולם לא נטש אותי.
מעולם לא.
הוא אמר שילמד אותי שאפשר לאהוב אותי באמת.
הוא קיווה שאסיק מן הפרט אל הכלל ואניח שישנם עוד אנשים שיכולים לאהוב אותי באמת. אבל בינתיים זה לא קרה.
הוא אולי לא יודע שעצם הידיעה שאפילו אדם אחד בלבד בעולם כולו אוהב אותי באמת היא כשלעצמה שינוי ענק עבורי.
יכול להיות שאהבתו לא מסלקת את הכאב והבדידות מחיי, אבל להסתלקותם אינני מצפה.
מספיק לי מבט אוהב מעיניו הטובות, כדי לדעת שיש בי ערך. ערך אמיתי. ערך אנושי.
כי בגלל שאני מרגישה אהובה באמת ויודעת שיש פינה כמעט פיזית בתוך גופו, שתמיד פתוחה עבורי לחיבוק, אני מתמלאת בהכרת תודה כל כך עמוקה, שממלאת אותי במה שמרגיש לי סוף סוף כאהבה אמיתית שיוצאת מתוכי.
זה מאפשר לי להרגיש בעלת ערך אנושי אמיתי.

אתה, אתה תהיה חבר נפש שלי לנצח. האטומים שהרכיבו אותי לעולם לא ישכחו אותך. לעולם לא ישכחו את המתנה הזאת שנתת לי. שמרגשת אותי עד דמעות.
שום נתינה אינה ברת השוואה למתנה שנתת לי באהבתך היציבה כסלע אותי.
אני מתקשה מאוד להעביר במילים את הכרת התודה שלי על כך.
אין דבר בעולם שהוא בעל ערך רב מכך בעיני.

תודה לך איש אהוב כל כך.