יומן

ראיתי את הסרט Monster לפני שנתיים בערך בפעם הראשונה והעוצמה של התחושות שהוא עורר בי הייתה כמו לראות סרט אימה בגיל 6. לא הצלחתי לישון אחר כך מרוב התחושה הכל כך רעה שהסרט הזה השאיר בי. פשוט תחושה מרה של חוסר תקווה וזוועה אמיתית.
בפעם השניה עברתי בין הערוצים בכבלים וראיתי שהסרט רק התחיל. פחדתי לראות אותו שוב, אבל לא יכולתי שלא.
זה בין הסרטים הכי קשים וחזקים שראיתי.
אבל, אז עוד לא ידעתי שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי.
כשגיליתי את זה, מיד התחלתי לחפש מידע על האישה הזאת. איליין וורנוס.
הסרט היה מעודן ביחס למציאות.
אני רוצה לכתוב קצת עליה, על החיים שלה. מעולם לא חשבתי שאני אוכל להבין כל כך רוצחת סדרתית ואפילו להזדהות. לא מצדיקה, אבל כל כך מבינה. המידע לקוח מוויקיפדיה ועד אתרים ומסרט תיעודי עליה.

היא נולדה לאבא ששהה במוסדות פסיכיאטריים ולאחר מכן נכלא על התעללות מינית בילדים העובדה שהיא מעולם לא הכירה את אביה הייתה כנראה אחד הדברים היותר טובים שקרו לה בילדות. הוא נמצא תלוי בתאו בכלא, כנראה שהתאבד. אמא שלה התחתנה בגיל ארבע-עשרה והתגרשה מאביה של איליין בגיל שש-עשרה כשיש לה שני ילדים. בן ובת. קית' ואיליין. כשהייתה בת עשרים נטשה אמה של איליין את שני ילדיה והשאירה אותם בחסות סבה וסבתה שאימצו אותם חוקית.
איליין סיפרה שסבה התעלל בה פיזית ומינית וסבתה הייתה אלכוהוליסטית. חברת ילדות סיפרה שראתה את הסבא מכה אותה בחגורה שלו במשך דקות ארוכות, מודע לגמרי לנוכחות החברה. "חברי" ילדות ממין זכר מספרים שכבר מגיל תשע היא הייתה מוצצת למי שרצה עבור סיגריה. היא שכבה עם נערים וגברים רבים, כולל אחיה קית', שהביא חברים שלו לשכב איתה גם. אחד החברים העיד על מקרה שכזה במשפט. בגיל 12 נודע לה ולאחיה שסבה וסבתה הם לא ההורים שלהם, אלא ההורים של אמא שלהם. ובגיל 13 איליין נכנסה להריון. היא ילדה בגיל 14 בבית חולים ומיד נמסר בנה התינוק לאימוץ. מיד אחר כך היא סולקה מהבית והוחרמה בקהילה. היא חיה בתוך מכונית נטושה שעמדה ביער. מאוחר יותר באותה שנה מתה סבתה של איליין מאי ספיקת כבד.
היא החלה לעסוק בזנות כדי להתקיים. היא נעצרה על נהיגה בשכרות ועל תקיפות, בעיקר בבארים.
אחיה מת מסרטן הגרון כשהייתה בת עשרים ובאותה שנה גם סבא שלה התאבד. שוב נעצרה וישבה בכלא על שוד מזויין. יום לפני ששדדה את הסופרמרקט, חבר שלה נפרד ממנה. היק קנתה אקדח ותכננה להתאבד אבל במקום זה היא שדדה את הסופרמרקט, לבושה בביקיני. היא חיפשה נואשות אהבה. בגיל 30 היא הכירה צעירה בת 24 והן הפכו לבנות זוג. הצעירה עזבה את העבודה שלה כחדרנית ואיליין פירנסה את שתיהן מעבודתה כזונה.
הן עברו ביחד ממוטל למוטל ולפעמים ישנו בחוץ, במכונית או ביערות.
בגיל 32 איליין עבדה בעיקר בבארים ובחניוני משאיות, או שעצרה טרמפים ואז הציע לנהג סקס תמורת כסף. היא הסתובבה אז כמעט תמיד עם אקדח טעון עליה.
שנה מאוחר יותר היא רצחה את הגבר הראשון. היא טענה שהיא הרגה אותו מתוך הגנה עצמית. במהלך השנה הבאה היא הרגה עוד שישה גברים. בהתחלה טענה שכל אחד מהשישה הנוספים אנס או שניסה לאנוס אותה ולכן הרגה אותם. אחר כך היא טענה שעשתה זאת בשביל לעשות צדק עם אלוהים. אבל מאוחר יותר התגלה שכל הרציחות נעשו אחרי מריבה עם בת זוגה. איליין, בעלת הפרעת אישיות גבולית, הגיבה למחשבות על פרידה בחרדת נטישה חזקה שגורמות לאימפולסיביות חזקה וחוסר יציבות רגשית אצל הסובלים מההפרעה. היא לקחה כמה מאוד דולרים מכל אחד מהגברים שרצחה. היא ידעה שכדי לשמור על אהובתה איתה היא צריכה כסף, היא הייתה המפרנסת של שתיהן. היא לא הייתה מושכת במיוחד אחרי שנים של סמים ואלכוהול ולא מצאה הרבה עבודה בזנות, כך שכמה מאוד דולרים היו הרבה כסף עבורה. היה לה תמיד איתה חומר לניקוי חלונות, באותו תיק עם האקדח. ואחרי רציחה היא הייתה מנקה את החלונות מטביעות אצבע. היה שבוע אחד שבו אחותה של בת הזוג של איליין הייתה עם שתיהן. במהלך אותו שבוע איליין רצחה שלושה גברים. כנראה שהיא פחדה שאהובתה תעזוב אותה ותיסע עם אחותה.
וכך באמת היה.

המשטרה איתרה את בת זוגה של איליין, שאכן עברה לגור עם אחותה, והציעו לה עיסקה. היא תעיד נגד איליין ותגרום לאיליין להודות ברציחות, ובתמורה תזכה לחסינות. היא הסכימה וכתבה מכתב לאיליין ודיברה איתה בטלפון וסיפרה לה שהיא עצמה מואשמת ברציחות (שקר כמובן). היא גם איימה בהתאבדות, ואיליין אמרה בסוף, בסדר, אני אתן הודאה כדי שאת לא תלכי לכלא. איליין הודתה ברצח של הקרבן הראשון וטענה שהוא אנס אותה וביצע בה מעשה סדום ולכן הרגה אותו מתוך הגנה עצמית. ההודאה ועדותה של בת הזוג הרשיעו את אליין.
לאחר ההרשעה היא אמרה לתקשורת:
"אני נאנסתי אני עוניתי. היה להם את ההגה, היה להם צילום של ההגה עם השריטות עליו. הוא היה שבור. זאת הוכחה לכך שאני הייתה קשורה להגה"
מאוחר יותר התגלה שהקרבן הראשון הוא אנס שהורשע במדינה אחרת והיה עשר שנים בכלא, אבל לאיליין לא ניתנה מעולם האפשרות למשפט חוזר.
אחר כך היא הודתה בהריגת ששת הקורבנות האחרים, אבל אמרה שהם לא אנסו אותה, אלא רק התחילו לאנוס אותה.
בראיון, כאשר חשבה שהמצלמות כבויות, אמרה למראיין, שכן גם נגד השישה האחרים זו הייתה הגנה עצמית (בעת שעבדה כזונה) אבל היא לא יכולה לומר את זה כי היא לא תהיה מסוגלת להיות כל החיים בכלא ולכן היא צריכה להגיע לגזר דין של הוצאה להורג.

גזר הדין היה שש עונשי מוות. על אחת הרציחות לא הוטל עונש כי הגופה מעולם לא נמצאה.
כעשר שנים מאוחר יותר, בהמתנה להוצאה להורג, היא פיטרה את עורך הדין שלה כדי שיחדל מהגשת עירעורים לביטול עונש המוות. היא אמרה:
"אני הרגתי את הגברים האלו, שדדתי אותם קרה כקרח. וגם הייתי עושה את זה שוב. אין סיכוי לשמירה עלי בחיים, כי אני אהרוג שוב. יש לי שנאה שזורמת בתוך המערכת אצלי.... כל כך נמאס לי לשמוע את כל דיבורי ה-"היא משוגעת". העריכו אותי (פסיכיאטרית) כל כך הרבה פעמים. אני כשירה, שפויה, ואני מנסה להגיד את האמת. אני אחת ששונאת את החיים האנושיים בצורה קשה ואני אהרוג שוב."

היא שמרה על קשר רק עם חברת ילדות, שבהיותן נערות היו ישנות ביחד במכוניות נטושות.
היא כתבה לה מאות מכתבים במהלך השנים שלה בכלא ובתוך המכתבים היא גם שילבה ציורים, שמראים על כישרון אמיתי בציור ויכולת אבחנה דקה להבעות אנושיות.
אישה שגדלה בלי אהבה, עם הזנחה נוראית ופגיעות חוזרות, פיזיות ומיניות. לא מפליא שזה הגיע אצלה למצב כזה.
למעשה, זה נראה לי כל כך סביר שזה מה שיקרה.
סיפור נוראי.