יומן

כתמים אפורים לשמיים
עם פיקסלים ורודים וכתומים עבור כל התקלות.
האנשים.
קו מעוקל, הולך וקטן, כי צריך, בחום,
בתוך צהוב מלוכלך
מטונף במריחת אצבעות שורדות
בשביל השבילים שכבשתי בשדה הבר.
שתי ידי עננים בצהוב רעיל,
סביב כתם ראשו של עץ שטוח
שחור.
קורע את השמיים
בסטאטיות קפואה. סימטרית. כמו שאין.
אף אדם.
נקודות פרי יבשות נפלו לרגליו.
תחת השחור שיכבה כחולה, נסתרת, של קרח מלוכלך משנים.
מיליוני שנים של אבק כחול של ריחוק.
פירורי סלע שחוקים שקולפו בציפורניים קשות.
הנחל שהיה נמצא מתחת לשדה הצהוב המלוכלך.
אפשר לראות אותו רק בצד השני של הקנבס.
שם הצבע מחלחל
מיובש, דבוק. ואת המסגרת הישנה מעץ אורן סדוק
שהכנתי מאחורי הבית של ההורים.