לפני 16 שנים. 4 באוקטובר 2008 בשעה 9:12
וביום שיבואו השתיקות אדע שאפסה התקווה.
כי התקווה צועקת ובועטת וחותרת בידיים וברגליים
ןהאוקיינוס הוא אינסופי. ואין יבשה עם עץ דקל.
ואין יבשה כלל.
הים הוא קו אופק בלתי מופרע ורק אדוות שוחות על פניו.
הספינות נמוגות כחזיון תעתוע.
ואף כי ההגיון כאן נסתר ואין זה סביר כלל
ואף כי טבועה בי תמונה אחרת
אני מרגישה שקולי נעלם מגופי
וידי נרפות
וקולי קולה של רוח בוקר על פני מים שקטים.