להקת יונים לבנות חגה מעל הבית השכן במשך דקות ארוכות. הנוצות שלהן זוהרות בשמש מאחוריהן. בתחילה עפו נמוך בקבוצה אחת ואט לאט התפרקו לקבוצות קטנות יותר והגביהו לעוף.
האיילון ריק ממכוניות. המון אופניים.
עכברוש נוטה למות עמד מכווץ והמון נמלים קטנות מקיפות אותו סביב כפות רגליו. מדי פעם הוא ניער את הראש ואת כפות הידיים.
נהג המונית ואני שרנו ביחד עם הרדיו את קול גלגל של שוטי הנבואה.
עכבר קטן כרסם משהו על אי תנועה וברח בגמישות נהדרת כשהתקרבתי להביט.
שדות של לבנדר צומחים באמצע כביש.
חדר הפסיכולוגית הבהיר. אנחנו מדברות על מיניות ועל הפחד שלי שהיא תתפרץ בלי שליטה. אחרי כמה שנות טיפול, זאת הפעם הראשונה שאני מדברת איתה על זה ככה.
בכבישים הריקים שמעתי מכונית מאחורי. גבר ואישה נוסעים בה עם איתות מצוקה. ודאי נוסעים לבית החולים ללדת. גם אני נולדתי ביום כיפור.
אמרתי בוקר טוב למטאטא הרחובות של הרחוב שלנו והוא חייך אלי חיוך נפלא בחזרה.
אני אוהבת את האיטיות בכל נים ותא שיש בי.
לפני 16 שנים. 9 באוקטובר 2008 בשעה 8:54