לפני 16 שנים. 6 בנובמבר 2008 בשעה 19:37
אני מסתכלת על הידיים שלו זזות. ועל העיניים שלו מקרוב לרגע.
אני מסתכלת על הגב שלו מאחורה כשהוא הולך במסדרון ורואה שיש לו כתפיים רחבות.
כשהוא מלקק כמו חתול את הקצף מהמכסה של כוס הקפה, לאט, עם חיוך, נהנה מהתנועה, אני רוצה שילקק שוב כדי להסתכל.
אני שומעת את הקול שלו מהחדר ליד, לא מקשיבה לאף מילה, סתם נהנית מהנועם. כמו לקרוא פסקה שלמה בספר ולהבין שהראש במקום אחר לגמרי.
