יומן

אני מרגישה את זה מתחזק. זה הולך ונבנה בתוך העצבים שלי ובנתיבים השקופים של מערכת הלימפה.
המתח הזה שצריך לצאת. מתחיל בחוסר שקט עד שיגיע לנקודת מוצא אחת שדרכה הוא יישפך בקווי מתאר וכתמים מלוכלכים של צבע. יש רוחות של סמלים שמתחברים אצלי בעיניים שבפנים ברגעים קטנים של חוסר מודעות. הם מתחברים ומתנתקים עד שנוצרת קבוצה שנקשרה יחד מסיבות לא ברורות.
אני מתכנסת בתוך עצמי ומחפשת ביטוי של אחרים. אני אוכלת את הביטויים של האחרים ושותה מהם עד אמצע הלילות, אני ישנה מעט ואין לי שקט בימי העבודה ואז, אם יש לי מזל, נפרץ הנתיב וזה יוצא.
ואז יהיה לי שקט לעוד שבועיים. במהלכם זה שוב ייבנה. מין מחזוריות של מתח והקלה.
יש אנשים שמציירים כדי לקשט את הבית או להתפרנס, אני מציירת כדי להצליח שרוד.
אני מרגישה את זה מתקרב וזה הזמן הקשה ביותר. ההתעצמות הזאת שלפני.