יומן

אחת התחושות הנדירות והאהובות עלי ביותר היא התחושה של תחום עלום במוח שלי שהולך ומתפתח. זאת תחושה מוזרה וקשה מאוד להגדרה. זה קורה כשאני מתחילה להתעסק בתחום חדש לגמרי ואני יכולה ממש להרגיש את הקשרים החדשים שנבנים במוח שלי. זאת תחושה שעולם שהיה סמוי עד עכשיו הולך ונפתח ומתפתח. אפר להרגיש את המאמץ הנדרש כדי לעקוב אחרי מערכת החוקים החדשים בתכלית שקיימים שם. זה דומה ללמידה של צורת חשיבה שונה לגמרי. זה מרגיש כמו לגלות חלק חדש לגמרי בגינה שלי, שלא ראיתי עד עכשיו ושהחוקים בו אחרים לגמרי. אולי אין שם בכלל אדמה ולצמחים אין עלים או שורשים, אלא משהו חדש בתכלית.
בשתי הפעמים שזה קרה לי עד עכשיו, זה קרה בהפתעה גמורה, כמו שניתן לצפות. זה דורש מאמץ פעיל ומרגיש כמו ללמוד ללכת מההתחלה. זה אתגר שכלי ונפשי וזה נותן סיפוק עצום למרות ואולי גם בזכות המאמץ הגדול.
זה מרגיש כמו להיות קולומבוס שמגלה ארץ חדשה.
וזה קשה. זה כל כך קשה ללמוד דבר שלא נשען על שום דבר חוץ מסבלנות והקשבה איטית ועקבית. ולמרות הקושי יש בזה תחושה פלאית לגמרי, שהופכת את המאמץ לתגובה כמעט בלתי נמנעת.
אני פשוט מאוהבת בתחושה הזאת של עולם חדש שנפתח.